סיגריות ודיאט קולה. פרק 10.
למרות הרצון שלי לספר לליה את כל מה שקרה, לא הספקתי לדבר איתה עד יום רביעי אחר הצהריים, כשחזרנו שתינו מהעבודות שלנו.
החנות שליה עובדת בה השיקה קולקציה חדשה והדבר דרש ממנה שעות נוספות בעבודה. פרסום, החלפת תצוגה, סידור בגדים ועוד דברים שלא היה לי מושג אפילו איך מבטאים, כל זה ליה הייתה צריכה לעשות. היא הייתה יוצאת מוקדם בבוקר וחוזרת מאוחר בערב, סחוטה ורק רוצה ללכת לישון והדבר האחרון שרציתי היה להטריד אותה בחיים שלי. פשוט העדפתי לחכות עד אחרי האירוע הגדול, כשתינו נהיה פנויות.
גם בעבודה שלי היה לחץ. אביב ראה איזו מודעה בפייסבוק על רחבת ריקודים בבר בדרום והחליט לנסות את זה גם אצלנו. הוא קבע את יום שלישי כיום הפתוח וכל המסעדה הייתה עוברת שינוי. מסיבה כלשהי, הוא שם אותי במשמרות ערב גם בשני וגם בשלישי ולמרות שבעבר הייתי אוהבת את זה, עכשיו כבר לא. פעם משמרות ערב היו עוזרות לי למצוא בחור להעביר איתו את השעות הקטנות שעוד נשארו, אבל עם כל מה שקורה עם רוי, מאיה ואפילו טום, פשוט לא הייתי מסוגלת לחשוב על זה.
ניסיתי לדבר עם אביב, לא בגלל שיבוץ המשמרות אלא כי באמת רציתי לדבר איתו, לשתף אותו במה שקורה לי, לספר לו על מאיה ושכמעטשכבתי עם המורה שלה אבל הוא התחמק ממני כל פעם מחדש. תהיתי אם הוא כועס עלי, מאוכזב או אולי אפילו פגוע אבל לא יכלתי לדעת את התשובה כי הוא פשוט לא החליף איתי מילה. הדבר האחרון שרציתי היה להרוס את מה שהיה ביני לבינו, וידעתי בלב שלם שאם משהו יקרה בנינו - אפילו הדבר הקטן ביותר - אנחנו לא נחזור להיות כמו פעם. ולי כבר נמאס לפשל.
אז שתקתי והייתי מאחורי הבר כשאנשים צעירים רקדו להנאתם לצלילי המוזיקה המקפיצה וכל פעם שלקוח ביקש שאוריד איתו שוט, שתיתי מים. הייתי צריכה למחרת לעבוד משמרת בוקר וידעתי שאבא של אביב לא ישמח לראות אותי שוב מופיעה עם הנגאובר. למעשה, ידעתי שאבא של אביב לא ישמח לראות אותי שוב מופיעה. נקןדה. האיש הזקן לא ממש חיבב אותי.
בסופו של דבר, הטירוף נגמר. ערב הריקודים נחל הצלחה, חזרתי הביתה לכמה שעות לישון ושוב חזרתי לעבוד, סופרת את השעות עד סוף המשמרת. ביום רביעי אפשר כבר להתחיל להריח את יום חמישי, ולמרות שבכל יום אחר הייתי מברכת על סוף השבוע המתקרב, ידעתי שהפעם זה שונה.
יום חמישי זה היום בו רוי רוצה שניפגש ושאוכיח לו שאני לא פגועה ממנו. האמת שלא הייתי פגועה, פשוט דמיינתי איך אני עורפת לו את הראש בעשרים ואחת דרכים שונות. היה אפשר לספור על אצבע אחת את מספר הפעמים שמישהו דחה אותי - דניאל - וזה הציק לי לדעת שבגלל רוי עכשיו זה שתי אצבעות. פגועה? לא. עצבנית? מאוד. האם הוא הולך לדעת את זה? על גופתי.
YOU ARE READING
Cigarettes & Diet Coke
Romantik״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולו...
