Cigarettes & Diet Coke

פרק 33 - השיר שלנו

סיגריות ודיאט קולה. פרק 33.

דמיינתי שדניאל נישק אותי.

דמיינתי שהוא לפתע הופיע במסעדה בערב הסילבסטר ובספירה לאחור הוא נישק אותי אחרי כל השנים האלה שהוא פשוט נעלם. דמיינתי הכל.

או לפחות זה מה אמרתי לעצמי.

אבל איכשהו, דמיון או לא, מאותו הרגע הכל השתנה. אומנם העולם המשיך להסתובב על צירו, השמש זרחה ושקעה, אנשים הלכו וחזרו מעבודה ושושנה השכנה נשארה מרוקאית, אבל כל אלה היו כלא קיימים מבחינתי מאז אותו לילה. כי אצלי דברים התחילו להשתנות.

את הראשון לינואר של אותה שנה פתחתי במיטה שלי, אך בניגוד לשנים קודמות הייתי לבושה ולא היה אף גבר לצידי. לא היה לי מושג איך הגעתי לשם. זכרתי שראיתי את רוי ואז הכל הפך להיות שחור. התעלפתי? זה בגלל האלכוהול? איפה רוי בכלל? איך הגעתי למיטה? איפה דניאל?

הראש שלי כאב בטירוף אבל לא קיבלתי אף תשובה. הדבר היחיד שקיבלתי היה את המבט של ליה שהביטה בי כאילו אני קורבן למחלה סופנית. אירוני, אבל האמת לא הייתה רחוקה משם.

הרגשתי חולה סופנית כי דניאל נישק אותי אחרי שלוש שנים בו לא התראינו. אחרי שלוש שנים שהסתובבתי עם לב שבור לרסיסים וחיפשתי מזור אצל בחורים בלילות, הוא חזר ונישק אותי. הוא נישק אותי אחרי שהפנמתי את העובדה שהוא לא יחזור, הוא נישק אותי אחרי שהייתי בטוחה שאני הולכת להתנשק עם רוי. הוא נישק אותי אחרי שהייתי בטוחה שמצאתי את הדרך שלי בעולם עם טום. הוא נישק אותי והשאיר אותי כל כך מבולבלת. למה דווקא שהתקדמתי כל כך יפה, הוא מחליט להופיע ולמשוך אותי אחורה? ואיפה הוא היה כל הזמן הזה? ואיפה הוא עכשיו?

אלו שאלות שהתרוצצו במוחי מאותו רגע במשך ימים ובכל דקה ודקה. אבל באותה שבת, מאיה הגיעה וזה למעשה הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותה אחרי הטיסה שלה. למרות שהלב שלי דימם, למרות שרציתי לדעת אם הכל היה בדמיון או במציאות, ידעתי שאני צריכה להתרכז אך ורק באחותי הקטנה אז ניסיתי לחסום את עצמי מלהרגיש בכל דרך אפשרית. דחפתי את הנשיקה לחלק האחורי במוחי, איפה שהדחקתי את כל הזכרונות ושכנעתי את עצמי שזה הכל היה פרי הדמיון שלי. לפחות לזמן מסויים.

את הקידוש עשינו אצל המשפחה של ליה בנתניה ומיד אחר כך מאיה יצאה עם אוריאל ואורון, בני הדודים התאומים של ליה אחרי ששוב השבעתי אותם לדאוג לה. שמחתי לראות אותה מחייכת וצוחקת, זה עשה לי טוב לדעת שלפחות אחת מאתנו מאושרת. ליה ואני חזרנו אל הדירה אחרי שנפגשנו עם כמה ידידים מנתניה ואז דיברנו קצת לפני שנרדמנו. דיברנו על הכל ודיברנו על כלום אבל דניאל היה נושא שלא העזנו לגעת בו. כאילו דבר לא השתנה והוא נשאר מחוץ לתחום. היא לא סיפרה לי איך חזרתי הביתה ואני לא שאלתי אותה. החלטנו בדממה לא לדבר על זה. כאילו דבר לא קרה.