סיגריות ודיאט קולה. פרק 26.
התעוררתי למשמע הגשם.
התעוררתי לרעש של טפטוף מהיר וקצבי, כזה שמעביר תחושה מיוחדת בגוף. החלון היה מעט פתוח ומהרחוב נכנס הריח הייחודי, הריח שהזכיר לי כל כך הרבה דברים שאף פעם לא רציתי לשכוח.
גשם של שבת. זכרונות של שנים.
למרות שמחוגי השעון הראו אחת בצהריים, ואולי היו לי מיליון דברים לעשות, בכל זאת לכמה רגעים הרשתי לעצמי להתמקד בגשם.
בעיקרון אהבתי את הגשם. כי אהבתי את החורף למרות שאני בכלל נולדתי בקיץ. אהבתי להתחפר בתוך הפוך ביחד עם משקה חם ולצפות בסרטים שרחוקים מלשקף את המציאות. אהבתי להסתגר בתוך הבית כשבחוץ הוא מכה על הכל ולדעת שגם אם השמש בחוץ איננה נראת, השמש שלי קיימת וזורחת.
אהבתי הכל עד שדניאל עזב. רק אחרי שמישהו הולך אפשר להבין כמה ממנו נשאר. רק אחרי שדניאל נעלם הבנתי כמה הוא חלק מהחיים שלי, כמה הוא משפיע עלי גם מבלי שיהיה לצידי. הקשר שלי ושלו היה כל כך עמוק שגם אחרי 3 שנים בלעדיו, עדין חיפשתי את השמש בבית כי השמש של בחוץ הסתתרה מאחורי עננים.
חיפשתי ולא מצאתי. 3 שנים שלא מצאתי, 3 שנים של חיפוש מחדש. 3 שנים נוספות בהן עדין אהבתי את הגשם, ועדין אהבתי את החורף. רק כי למדתי לאהוב להכאיב לעצמי.
אז אחרי שאינסוף זכרונות שלו ושלי מתהלכים בגשם או סתם מסתגרים בבית רצו מול עיניי, קמתי מהמיטה עם כאב ראש שבהחלט לא היסב לי הנאה. הטייץ השחור והחולצת סוף מסלול של דניאל לא היו הבגדים החמים ביותר למזג האוויר, אבל זה היה שבת בבוקר וזה מה שאני לובשת בשבת בבוקר. את הבגדים של דניאל, את מה שעוד נשאר.
שטפתי פנים, צחצחתי שיניים, סידרתי ככל שיכלתי את הדמות שהשתקפה מולי במראה. שנאתי את זה כל בוקר מחדש. למה בסרטים הנשים נראות מושלם כשמציאות כולנו דומות למישהי שעברה עליה משאית? איך בנות אמורות להיות עם בטחון עצמי כשהעולם משקף לנו סטנדרטיים לא מציאותיים?
"את כל כך ממורמרת, מר." גיחכתי לעצמי ויצאתי אל המסדרון, אל המטבח. הראש שלי כאב כאילו שתיתי בקבוק שלם של וודקה וכל מה שרציתי היה לדחוף לפה שלי אדוויל ולחזור לישון עד הגלגול הבא.
לצערי, זה לא יצא לפועל.
"האדוויל על השולחן." נשמע קול גברי כשהושטתי את ידי אל הקומקום השחור. עצרתי מיד במקומי, תרה עם עיניי אחרי כלי בהישג יד שיוכל לשמש לי ככלי נשק. "תורידי את הסכין, זה רק אני."
באיטיות הסתובבתי.
"טום?"
"הפתעה, יפיופה." הוא חייך חיוך יבש, "אז מה, ישנתם טוב?"
**
אני לא יודעת למה בדיוק ציפיתי, אבל זה לא היה למצוא את טום בדירה שלי. במטבח שלי. בשטח שלי.
YOU ARE READING
Cigarettes & Diet Coke
Romance״את באמת כמו הירח. חלק ממך תמיד יהיה מוחבא.״ הוא עצר לרגע לפני שהמשיך בשקט, ״ואולי זה מה שמשגע אותי, שלא משנה כמה רחוק אני אושיט את היד ואנסה לגעת אליך, את אף פעם לא באמת תהי קרובה.״ • כשהיא בת 22, מר חיה את החיים שלה בדיוק איך שהיא רוצה - ללא גבולו...
