Cigarettes & Diet Coke

פרק 6 - מאיה

סיגריות ודיאט קולה. פרק 6.

״וואו, אני לא זוכרת מתי ראיתי אותך כל כך לחוצה.״ ליה נפלה לצידי על הספה, צוחקת, ״אפילו לא כשדניאל - ״

הרמתי את הכרית שאחזתי וחבטתי בה במהירות, מבלי אפילו לחשוב, ״תשתקי!״

״אוקי, אוקי, סליחה, אסור לנקוב בשמו - איה!״

״זה לא מצחיק!״

״תפסיקי לחבוט בי!״ היא תפסה את הכרית וזרקה אותה אל הקצה השני של הסלון, נותנת בי מבט רציני, ״מה יש לך? את במחזור?״

״לא. יש לי עוד זמן.״

״את בטוחה? את יודעת שלפעמים זה לא קבוע והכדורים - ״

״אם יש משהו אחד שהוא יציב וקבוע בחיים שלי זה המחזור. המחזור והעצבים שאת מביאה לי.״

״זה בגלל שלא שכבת עם טום אתמול? את עוברת תהליך של גמילה? אולי נשלח אותך למוסד, אחותי.״

״המקום היחיד שישלחו אותי זה יהיה לכלא על ניסיון לרצח שלך.״

ליה לא נעלבה כמו שאחרים אולי היו צריכים. היא פשוט הסתכלה עלי ארוכות, לא מסירה את עיניה הכחולות ממני, ״את צינית יותר מתמיד. מה יש?״

לא היה לי את הסיבה לשקר לה או להמציא תירוץ. ליה ואני חברות מלפני שאני זוכרת את עצמי, לא סתם כדרך מהמשפט אלא באמת. יש לי יותר זכרונות שלה עושה דברים מאשר של עצמי ולא משנה כמה מעצבנת היא יכולה להיות, היא תמיד הייתה שם ותמיד תהיה. וזה לא פייר שאני אוציא עליה את הרגשות שלי.

הייתי על הספה, פקעת עצבים חיה ובועטת. את כל השעות האחרונות העברתי בניקיון מסיבי של הבית, משהו שלא הייתי עושה גם אם היו משלמים לי. זו הייתה הדרך היחידה להסיח את דעתי מהמתרחש, או לפחות ממה שהיה צריך להגיע. תכננתי בראשי כל מהלך וזה שיגע אותי לדעת שאני עושה את זה. שיגע אותי לדעת שאני משתנה מבלי שאני שמה לב.

נאנחתי, ״מאיה צריכה לבוא כל רגע.״ לחשתי בתבוסה, ״מצד אחד בא לי שזה כבר יגמר ומצד שני אני רוצה שהזמן יעצר וזה לא יקרה.״

״את מפחדת?״

״מבועתת.״ הודתי, תופסת את ראשי בין ידיי שנחו על רגליי, ״באיזו זכות הוא בכלל עושה את זה? טס לו לקיבינימט ומשאיר אותה כאן ככה, כאילו היא איזה כלב מסכן. זו הבת שלו! לא מספיק שהוא הרס את החיים שלי, עכשיו גם את שלה?״

״אולי זו הסיבה שהוא עוזב.״ ליה הציעה, מניחה את ידה על גבי, ״אולי הוא יודע שהוא רק יזיק לה והוא סומך עליך שאת תטפלי בה טוב יותר ממנו.״

״היא לא כלב. ותפסיקי להגן עליו.״

״אני מגנה עליך.״ היא תיקנה בעדינות, ״את כל כך בטוחה שזה יהרוס לה את החיים מבלי לחשוב שאולי זה מה שיסדר אותם. את מזלזלת בעצמך, מר, ואת יודעת שזה התפקיד שלי.״ היא הוסיפה עם חיוך, דחפתי אותה בתגובה ושתינו צחקנו.