Cigarettes & Diet Coke

פרק 19 - מירוצים לא חוקיים

סיגריות ודיאט קולה. פרק 19.

יום שלישי הגיע ובהתחלה התוכניות שלי היו מאוד ברורות. לסיים את משמרת הבוקר במסעדה, להגיע הביתה, להתקלח, להתכרבל בבגדים חמים ולצפות במרתון סרטים בכיכובם של ג׳וני דפ ואורלנדו בלום. משהו בשודדי הקאריביים תמיד היה מצליח לעודד אותי. השבוע שעבר עלי היה פשוט ומתיש בו זמנית ורציתי הסחת דעת.

בפועל, התוכניות היו קצת אחרות. סיימתי את המשמרת עם סכום נכבד מאוד של טיפים ובחצי הדרך הביתה התחיל לרדת מעט גשם, תזכורת בלתי פוסקת שאנחנו בנובמבר והחורף רק הולך ומתקרב וכמו רוב האוכלוסיה הנשית, הגשם הביא לי זכרונות מתקופות שלא יחזרו. מתקופות יפות עם דניאל.

לא רציתי, אבל ידעתי שאם אני אשאר בבית ואמשיך בתוכניות שלי, אני רק אפול אל מראה שחורה של געגוע לדניאל, געגוע לאהבה שלעולם לא תחלוף וזה יהיה עניין של זמן עד שהדמעות, אלו שבמשך שנים דחקתי, יחליטו להתפרץ.

אבל אז טום לפתע הופיע בדלת הכניסה.

חיוך שובב על שפתיו היפות, עיניים כחולות נוצצות עם זדון ופרח שהחזיק בידו המקועקעת, זה היה כמעט בלתי אפשרי לנשום כשהוא הביט בי.

״הפתעה.״ הוא לחש, משועשע מהפנים ההמומות שלי. ״אם ההר לא בא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר.״

״מוחמד צריך להיזהר שלא לפצוץ את ההר..״ מלמלתי בשקט, ״מה אתה עושה פה?״

״באתי להציע לך נישואין.״ הוא אמר ברצינות והגיש לי את הפרח האדום אבל זה לקח בדיוק שניה עד שהוא פרץ בחיוך גדול, צוחק. ״באתי לקחת אותך למירוץ. אבל אל תדאגי, אם אי פעם אני ארצה להתחתן, זה יהיה איתך.״

״מירוץ?״

הוא הנהן בגאווה, ״קדימה, את מוכנה? אנחנו צריכים להגיע לפני השקיעה.״

השפלתי מבט אל בגדיי המעט רטובים, אפילו לא הספקתי להתקלח ולהחליף מהמדים של המסעדה.

״יש לי זמן להתקלח? אני מסריחה.״

טום לקח צעד אחד קדימה ובהפתעה גמורה הצמיד את אפו אלי, לוקח נשימה עמוקה. ״את מריחה כמו פסטה.״

״בדיוק.״

״זה לא ריח מסריח.״ טום חייך, ״זה רק גורם לרצות לאכול אותך.״

״מטומטם. עשר דקות ואני מוכנה.״

***

אביאל, המשגיח כשרות של המסעדה, תמיד נהג לקחת את ההפסקה שלו כמה דקות לפני השקיעה כדי שהוא יספיק להגיע לבית הכנסת הקרוב ולהתפלל מנחה. מצאתי את זה למשעשע שגם טום מיהר להספיק להגיע לפני השקיעה, אבל לא לבית הכנסת ובטח שלא להתפלל.

הנוף התחיל להשתנות ככל שהתרחקנו מהעיר. לא בניניים גבוהים, לא קניונים, לא מרכז מסחרי וגם לא אנשים. השדות חקלאיים החליפו את הרחובות העמוסים ומשטחים אין סופיים של חופש התפרסו נגד עיניי.