לנשום

פרק 1 - הסופר

אני נאנחת ויורדת במדרגות באטיות לא ממהרת לשום מקום בבוקר החופשי שסידרתי לעצמי, שמחה מכך שאין לי שום דבר מיוחד לשעות הקרובות. אני יוצאת מלובי הבניין וחובשת את הכובע השחור ומשקפיי השמש מונחים על אפי בהרגל מכך שבכל יציאה פשוטה מביתי הם מוצאים את עצמם מסתירים את עיניי.

אני יוצאת לרחוב החיי מהמון האנשים, השמש מחממת את גופי במהירות ואני מתחילה ללכת ברחוב. מאות אנשים מתהלכים להם באחד השכונות המוכרות והידעות שיש בתל אביב, באלנבי. אני עוברת על פני הברים שסוגרים בשעת בוקר כשזאת ומתקדמת בצעדים קטנים לעבר הסופר הקרוב לביתי. אני נכנסת לתוך הסופר שבקצה הרחוב והקור חודר במהירות לעצמותי מהמזגן שבכניסתו של הסופר. אני מורידה את משקפיי השמש מעייני אך את הכובע משאירה על ראושי. השומר שבכניסת הסופר מחייך לעברי ואני עוברת אותו מבלי להביט בו.

בפעם האחרונה שהייתי כאן הסתובבתי בחופשיות בין המדפים. נהנתי מהמקום הכל כך פשוט, הלכתי באטיות במעברים וחשבתי על ההחלטה הכל כך משמעותית שאני עומדת לעשות. האם לבחור בבצל הלבן או שאולי בבצל הסגול, האם להתפרע על מבצע מטורף של שלוש בעשר מהשוקולד שאני כל כך אוהבת שפעם עוד הייתי אוכלת מבלי לדפוק חשבון. הייתי יכולה להעביר שעות בסופר מבלי לשים לב ולהעמיס את העגלה בדברים שאני כל כך אוהבת.

אבל לא הייתי כאן כבר שש שנים, מאז גיל שבע- עשרה. המון זמן בהתחש לכך שאדם ממוצע מגיע לסופר לפחות פעם בשבוע. בפעם האחרונה שהייתי כאן, בסופר היה אז כשאמא שלחה אותי ללכת לקנות לה איזה מרכיב שחסר לה להכנת העוגה לשישי בערב. בדיוק אז קיבלתי את הרשיון שלי והיא שמחה שיש לה מישהו חדש בבית כדי לשלוח אותו למשימות שלה.

מאז אמא שלי עושה רק קניות באינטרנט ולא מבזבזת את זמנה על הסופר ואם חסר לה מרכיב להעוגה שהיא מכינה היא כבר לא שולחת אותי אלה יש לה מישהו חדש לשלוח למישהו האלו וזה בהחלט לא אני. אמא שלי אף פעם לא אהבה את הסופר אך אני לעומת זאת כן אהבתי את הפשטות שיש במקום הזה, אהבתי את זה שאני יכולה להחליט בין אלפי המוצרים איזה אני מחליטה להכניס לתוך ביתי ואיזה לא. אהבתי את השקט שיש בסופר, את התחושה להסתובב יחד עם העגלה ולחפש את המוצרים שאני אוהבת.

אך גם אני בדיוק כמו אמא שלי למדתי איך להסתדר עם הקניות שבאינטרנט. שנתיים שאני מזמינה רק דרך האפליקציה שנמצאת במועדפים שבטלפון שלי, שיהיה לי נוח בכל פעם שנגמר משהו במקרר ביתי אני פותחת את הטלפון וישר כותבת מה חסר וכמה שניות וזה נמצא בסל קניות שלי, חוסך זמן ובעיקר כאב ראש והיום זה בדיוק מה שאני צריכה.

אני מסתובבת ומחפשת בין המדפים הארוכים של הסופר את הפטיבר שבגללו מלכתחילה הגעתי לכאן עכשיו. אני רואה את המבטים של כל האנשים שנמצאים באזור, מבחינים בי וחוקרים אותי, מבינה שהם מזהים אותי. הגעתי לסופר במיוחד בשעה כל כך מוקדמת, אחת עשרה בבוקר כי ידעתי שרוב הילדים עסוקים בשגרה היומ-יומית שלהם ולא מסתובבים בסופר ובדיוק כמו שתארתי לעצמי אין שום ילד בסביבה בשעה כזאת.