לנשום

פרק 14 - תחושת החמצה

המלצרית מגישה לי את הקפה ואני מחייכת לעברה ומלמלת ״תודה״ והיא הולכת במהירות. אני מביטה במאור ששותה מהשוקו שלו וצוחק מעט. התגעגעתי עליו המשך השבוע האחרון והוא היה לי חסר ועכשיו אני שמחה שאנחנו מצאנו את הזמן להיפגש היום ולדבר קצת.

סיבה נוספת שהיה לי חשוב להיפגש יחד איתו הייתה בגלל שרציתי שנדבר קצת על שיר. השיחה שלנו לפני הטיסה עדין מעסיקה אותי. הייתי חייבת להבין מה בדיוק קרה שם ומבלי לחכות יותר מדי זמן אני מחליטה לפנות עליו במהירות. קולי נשמע לפתע בהפתעה ומבטו של מאור מבולבל משאלתי ״מאור למה לא סיפרת לי על השיחה שלך ושל שיר לפני היום הולדת שלך?״

הוא מביט בי בהלם ואני עדין מביטה בו, מחכה שיענה לשאלתי. הוא לא מבין מאיפה השאלה הזאת הגיעה. ״היא סיפרה לי על השיחה בינכם״ אני מסבירה לו איך אני יודעת ומבטו כבר לא מבולבל אלה מבין. הוא נזכר במה שקרה והוא משפיל את מבטו.

״לא יודע למה לא סיפרתי לך. אולי כדי לא להביך אותה. היא באה אלי הביתה משום מקום והתחילה להגיד מה היא מרגישה כלפי ואני לא מרגישה כלום, גם לא את הרגש הכי קטן. אמרתי לה את האמת והיה לי קשה.״ מאור אומר ומשתף אותי בשיחה שהייתה בינהם. ״היא נפגע?״ קולו של מאור נשמע ואני מהנהנת לאישור.

״לא רציתי לפגוע בה תביני אותי אבל אני לא מרגיש כלפיה דבר, גם לא רגש קטן. העדפתי לומר לה את האמת ולא לתת לה תקווה. את יודעת משהו, את יכולה ללמוד מזה קצת״ קולה של מאור נשמע במין התגרות ואני מביטה בו בכעס על כך שהזכיר את הנושא של עידן ואת היחסים בנינו. מאז שנחתתי אתמול בבוקר דיברתי עם עידן פעמיים בטלפון ועוד לא יצא לנו להיפגש יחד. אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות בקשר עליו. אני לא מרגישה עליו דבר, אני בטוחה בזה אבל לבנתיים הוא ממשיך להתאהב בי יותר ויותר ואני רק פוגעת בו מבלי להתכון בכלל.

לאחר כמה דקות של שקט בנינו מאור לפתע פותח את פיו ואומר ״ירד עזבי עכשיו את זה. אני צריך אותך. עוד שבוע אני רוצה לצלם קליפ לשיר החדש שלי ואני רוצה שתופיעי בו״ הוא מביט בי, כולו תקווה לכך שאני אסכים לעשות את זה. אני חושבת האם בשבוע הבא יש לי תוכניות מיוחדות אך שום דבר לא עולה לזיכרוני.

״ברור שאני מסכימה״ אני אומרת במהירות וחיוך גדול עולה על שפתיו של מאור. הוא מספר לי קצת על הרקע של השיר ומה הוא מצפה ממני ומהגבר שהוא עוד לא בחר לעשות בקליפ.

״את באה ביום שישי?״ מאור שואל בפעם העשרים ואני מגלגלת את עייני. סיפרתי למאור שאת יום שישי הקרוב אני מבלה לבדי בבית בזמן שהבנות חוזרות לצפון כי הורי בחול. הוא לא חשב פעמים ומיד הזמין אותי לבוא לארוחת שישי בבית שלו. מאור לא מוכן לקבל תשובה כלא ואני מבטיחה לו בפעם העשרים שאני אחשוב על זה.