לנשום

פרק 17 - חברות מפורקת

יום ראשון בבוקר והבית מלא ברעש מהרגיל במיוחד בשעה שכזאת. שמונה וחצי ואני כבר מוכנה ליציאה מהבית אך אני מנצלת דקות בודדות לפני שאני יוצאת כדי לשתות את הקפה. אני מבחינה ברועי ורום שממשיכים לארוז את כל החפצים שלה ועדי לבנתיים מסדרת את התיק שלה ליום לימודים הארוך שמצפה לה בזמן ששובל מכין להם ארוחת בוקר.

אני פותחת את הטלפון שלי וכתבה של עומרי משוכת את עייני ואני נכנסת במהירות. אני מבחינה בשתי תמונות שפורסמו יחד עם הכתבה בראשונה נראה עומרי נכנס למועדון מחויך ובשניה עומרי יוצא עם בחורה בלונדית לידו מחויך לא פחות מהתמונה הראשונה. אני מגלגלת את הדף ומגיעה לכתוב ״אחרי שלושה גולים ושני בישולים במשחק נגד הפועל הוא לקח את כל חברו לקבוצה כדי לחגוג את הניצחון. הבנים נפגשו במועדון החצר בתל אביב וכמו שכבר סיפרנו לכם בעבר עומרי שותף במועדון המוצלח ויוצא רבות לבלות עם חברו לקבוצה שם.״

״את סוף הערב הכדורגלן המוכשר לא סיים לבדו אלה את סוף הערב הוא סיים בין זרועותיה של פליטת הראליטי אור יצחקי. אלמקיס ויצחקי נצפו יוצאים יחד מהמועדון מחויכים במיוחד לכיון רכבו של אלמקיס. אנחנו מקווים לשמוע על זוגיות חדשה בעולם הבידור כבר במהירות״ אני סוגרת את הטלפון במהירות ומכניסה אותו לכיס האחורי של המכנס. עצבים, זה מה שהרגשתי, לא יודעת למה אבל המחשבה שאחרי שהוא הוריד אותי בביתו הוא נסע למועדון לחגוג את הניצחון ועוד יצא בסוף יחד עם אור.

תחושת אכזבה גדולה עוברת בגופי יחד עם הכעס. אכזה על כך שהוא לא הזמין אותי לבוא יחד איתו, שהוא לא הציע לי. לקחתי שלוק נוסף מכוס הקפה וקמתי ממקומי לכיון הכיור והנחתי את הכוס. לקחתי את משקפי השמש והתיק והתקדמתי לכיון הדלת בזמן שסילקתי את המחשבות על עומרי. קולה של עדי נשמע בהפתעה ועוצר אותי מלצאת מדלת הבית ״לאן? עוד לא האכלנו בכלל״

״אני ממהרת לאיזה השקה. אני אדבר איתך יותר מאוחר״ אני אומרת במהירות ויוצאת מדלת הבית. הנסיעה לכיון נמל תל אביב עוברת יותר מהר ממה שחשבתי בעיקר כי לא הפסקתי לחשוב על עומרי. אני מגיע להשקה של משקה אנרגיה חדש ואני זוכה לפגוש המון מפורסמות. אני מחייכת לעברן חיבוקים ונשיקות ומתקדמת בזריזות לכיונה של שיר.

אני שמחה לראות אותה כאן. חברה אחת אמיתית שנמצאת במקום המוזיף הזה. ״התגעגעתי אליך מעט״ קולה של שיר נשמע בצניות רבה ואני צוחקת מדבריה. אני מבחינה בזווית עייני שאור יצחקי נכנסת להשקה בזמן שהמצלמות מכוונת כלפיה. היא פליטת ראלטי תיפסוית שמנצלת את חמש- עשרה דקות התהילה שלה בהשקות. הרי זה ברור שבעוד כמה חודשים אף אחד לא יזכור אותה.

״את לא מקשיבה״ קולה של שיר נשמע ואני מביטה בה במהירות ״אמרתי לך שהכרתי מישהו חדש ולאט לאט אני מתחילה לשכוח ממאור.״ היא אומרת בשנית וחיוך גדול עולה על שפתי. אני שמחה שהיא מספרת לי את הדברים האלו. היא צריכה מישהו חדש בחייה שיעשה אותה מאושרת ושיגרום לה לשכוח ממאור. בדיוק כמו שעומרי עזר לפצעים שלי להחלים ולמחשבות להספיק ולהתגבר סופית על מתן.