לנשום

פרק 33 - לנשום

אני הולכת ברחוב בזמן שאני מהנהת מהרוח הנעימה שמעיפה את שערי. אני ללא כובע או משקפיים אבל בהחלט מצוידת בחיוך בזמן שאני צועדת באטיות לעבר המקום שבו הכל התחיל. בפעם הקודמת שהייתי כאן זה היה אחרי כל כך הרבה שלא. לא רציתי לבוא לכאן וגם הרגשתי שכולם בוחנים אולי ומביטים בי. אך הפעם אני הולכת בשמחה ועם חיוך וגם כשאני מבינה בסוף הרחוב צלם פפראצי שמבחין בי. אני לא מתרחקת ולא מתעצבנת, אני נשארת רגועה ושלווה.

״ירדן את עושה קניות אחרונות לפני המעבר לברצלונה?״ קולו של הצלם נשמע בשמחה ואני מביטה בו. כל השבוע לא מפסיקים לדבר על ההצעה שעומרי קיבל מברצלונה ועל כך שהוא חתם שם לפני יומים על חוזה לשנה הקרובה. השמועות על כך אני נוסעת איתו לא איחרו לבוא וכולם מדברים על כך שאני עוזבים את הארץ כבר בעוד כמה ימים בודדים.

״אני עושה קניות לכבוד הצהריים לא מעבר״ אני מביטה בו בזמן שקולי נשמע ואני מחייכת לעברו, הבעת פנו נראת מופתעת ביותר ולרגע הוא לא האמין שעניתי לו בנחמדות. אני מסובבת את ראושי ובמהירות אני נכנסת לעבר הסופר השכונתי ליד הבית של עומרי.

בפעם האחרונה שהייתי בסופר זה היה ביום שהכנתי עוגת פטיבר לי ולבנות. הכל כל כך השתנה מאז בחיינו. אנחנו כבר לא שותפות יחד והיום אני גרה עם עומרי שאז אפילו לא הכרתי אותו אבל היום הוא ממוקם עמוק בתוך ליבי. באותו היום הייתי מצוידת בכל מני דברים שיסתירו את פני אך עכשיו אין לי ממה להסתתר, להפך אני הולכת בגואה ועם ראש מורם, לא מתחבאת לאף אחד כמו אז גם כשהילדה כבר הבחינה בי בתור של הסופר הייתי כל כך לא נחמד וחסרת סבלנות והיום אני בהחלט מתחרטת על כך.

אני מחפשת את הפסטה בין כל המדפים בזמן שאני קולטת את כל המבטים לעברי לכמה מהם שמביטים בעייני אני מחייכת ולשאר האנשים שעוברים לצידי אני מחייכת גם. לא באתי לפה לריב או להכעיס אף אחד. ״ירדן״ אני שומעת קול קורא בשמי ואני מסובבת את ראושי. שלוש בנות בנות העשרה פחות או יותר עומדת למולי מחויכת ובמהירות אחת מהן נשמעת ״אנחנו יכולים תמונה איתך?״

״רק בתנאי שאתן עוזרות לי למצוא את הפסטה פה כי אני מחפשת כבר כמה דקות ופשוט לא מוצאת.״ קולי נשמע ביאוש ושמחה והן מיד מהנהנות לעברי בחיוך. בזמן שהן לוקחות אותי, יודעות בדיוק איפה זה נמצא ואני הולכת אחריהן. כמובן שהייתי מצטלמת איתם גם ללא עזרה אבל העזרה הזאת בהחלט לא תזיק לי. ״אתן פשוט מלכות באמת״ קולי נשמע במהירות כשאני מבחינה בפסטה שעל המדף ואני מיד לוקחת שתי חבילות ומכניסה לעגלה.

״יאלה תמונה״ קולי נשמע במהירות והן מיד מתרגשת. אחת מהן פותחת את הטלפון והן מתקרובת אליי. זאת שעומדת בצמוד אליי ממש רועדת מהתרגשות ואני מחייכת לעברה. אנחנו עושות כמה תמונות סלפי ואני מחבקת כל אחת מהן בשמחה לפני שאני הולכת לדרכי.