לנשום

פרק 28 - נשיקה

שעת ערב מאוחרת והרווח מעיפה את שערי לכל עבר, אני יושבת ומביטה על החוף הים של צפון תל אביב שמשפיף למול עייני. רגלי מקופות תחת השמיכה האפורה ואני לוגמת מהקפה החם שמחמם את גופי. ערב חמישי היום, זה הוא היום החמישי שעומרי בבית. לא דיברנו אחד עם השניה יותר מדי במהלך הימים האחרונים. בכל יום גלית הייתה מגיעה בשעה מוקדם של הבוקר לבית ולא עוזב עד הרגע שבו עומרי לא נרדם.

אך גם אני לא נמצאת לאחרונה בבית. הצילומים שנדחו עקב התאונה של עומרי חודשו כבר ביום שני האחרון ואת הימים האחרונים אני מעבירה על סט הצילומים. כך יוצא שאני מתעוררת בבוקר גלית מגיעה לביתנו וכשאני חוזרת היא כבר לא נמצאת ועומרי ישן את שנתו. אך למרות זאת שאני לא נמצאת כאן בימי האחרונים , אני מעודכנת בהכל.

עומרי הלך היום להוריד את הגבס בבית החולים וכבר משבוע הבא הוא יכול לחזור בהדרגתיות לאימונים שלו. כצפוי גלית מאוד התנגדה לכך שהוא כבר יחזור לשחק בכזאת מהירות אך עומרי העקשן הסביר לה בעדינות רבה שזה כלל לא משנה מה היא תגיד ושהוא חוזר לאימונים כמה שיותר מהד ואפילו מקווה להשתתף בחצי הגמר של הליגה בכושר שיא בעוד כשבועיים.

אני מניחה את כוס הקפה שלי על השולחן וחוזר להביט בנוף ובאנשים במנצלים את שעת הערב הלא מאוחר הזאת כדי לצאת להליכה מרגיעה על החוף. היום שחזרתי הביתה בשעה חמש אחר הצהריים לאחר יום צילומים עמוס שהתחיל בשעה שלוש לפנות בוקר ואימון עם המאמן כושר האישי שלי, ישר ראיתי שהבית שקט. גלית לא היייתה כאן כמו בכל הימים האחרונים ועומרי ישן על הספה בזמן שאיזה משחק כדורגל משודר בסלון.

שדיברתי עם גלית לפני כמה שעות, היא סיפרה שהיא הלכה היום מוקדם ושעומרי התעייף נורא היום בשיעור פיזיותרפיה שהייה לו ולכן הוא הלך לישון צהריים. בהמשך השיחה גלית הזמינה אותי לארוחת ערב מחר בבית וכמובן שנהנתי לחיוב לעצתה לאחר שהורי נוסעים לטיול אוהלים בכינרת. אין ספק שמשפחתו של עומרי היא ממש המשפחה השניה שלי כאן בתל אביב, הם המקום החם שאלו אני אברח.

אני מסובבת את ראושי לכיון הכוס קפה שלי ומבחינה בגקוזי שנמצא הקצה המרפסת. אני גרה בדירתו של עומרי כבר שבועיים ועדין לא נכנסתי לתוכו. אני קמה במהירות מהכיסא שעליו אני יושבת ורגלי החשפות מרגישות את הקור של הערב אך זה לא מונע ממני לרוץ לחדרי ולהחליף לבגד הים הראשון שאני מבחינה בו בתוך הארון.

אני מביטה במראה לפני שאני יוצאת מחדרי ומבחינה בכך שאני לובשת את אותו הבגד הים שלבשתי אז בגקוזי בזנזיבר, איפה שראיתי את עומרי ודנה מתנשקים, בדיוק אותו הבגד ים שהחליט להיפתח בדיוק בנקודה הלא מתאימה.

אני לוחצת על הכפתור והאורות דולקים במהירות יחד עם הבועות. אני מביטה לרגע בצבעים המתחלפים ונוגעת בטמפרטורת המים לראות שהיא חמה מספיק לעומת הקור שבחוץ. אני מורידה את החלוק הלבן ומניחה על הכיסא שבמרפסת ונכנסת במהירות לתוך המים הנעימים. אני מתיישבת ועוצמת את עייני נותנת לגופי להירגע מכל השבועיים האחרונים שעברתי ובעיקר נהנת מרגעי השקט.