לנשום

פרק 16 - כדורגל של שבת

אני שולפת את החולצה הראושנה שאני רואה. חולצת בטן בצבע אדום ולובשת אותה על גופי, מכניסה מעט מהחולצה לגינס השחור ונעלת נעלי סניקרס לבנות. אני משפריצה מהבושם שאני כל כך אוהבת ויוצאת מחדרי.

אני מבחינה בעדי יושבת על הספה וצופה בטלוויזיה בזמן שרום אורזת את החפצים שלה יחד עם רועי בחדרה. לא דיברתי איתה מאז שהיא אמרה שהיא עוברת לגור איתו, אני חושבת שזאת החלטה לא נכונה והיחסים בנינו מתוחים כרגע ולכן אנחנו לא מדברות אחת עם השניה. אני מתקדמת לכיון המטבח ומחליטה להכין לי קפה לדרך.

הדלת של הבית נפתחת ומאור נכנס במהירות לתוך הבית. ״אני חייב להשתין״ הוא אומר בזריזות וטורק את דלת הכניסה. אני צוחקת מעט מההתנהגות שלו ועדי מביטה בו בהלם רב. ״תכיני לי גם״ הוא צועק כשהוא מבחין שאני מכינה קפה בזמן שהוא מתקדם לכיון השירותים בצעדים גדולים וזריזים.

אני מחסה את שתי הכוסות קפה בפקקים ומאור נכנס למטבח הבית. הוא מחייך לעבר עדי שעדין מופתעת מהכניסה שלו ממקודם אך היא מחייך עליו מעט בחזרה וחוזרת להביט בטלויזיה. הוא מחזיר את מבטו לכיוני והחיוך יורד במהירות והוא מביט בי מופתע.

״מה קרה?״ אני מלמלת מעט בלחץ לעברו של מאור. המבט שלו בי מעט מדאיג אותי ואני מסתכלת עליו במעט לחץ. לרגע אני חוששת שהוא לא מרגיש טוב ובמהירות אני הולכת ומוזגת לו מים ומגישה לעברו. ״מה יש לך מאור? אתה מלחיץ אותי.״ אני אומרת לעברו בדאגה והוא עדין מביט בי, עם אותו המבט המופתע.

״ירדן מה את לובשת?״ קולו נשמע המום ביותר ואני מורידה את עייני לכיון הבגדים. הם מעט חשופים, בכל זאת חולצת בטן אך רק מעט וחוץ מזה אני לא רואה שום דבר שאינו תקין. אולי הנעלים הלבנות שהוא מפחד שאני אלכלך אך זה לא הגיוני. ״תגידי באה לך למות או משהו כזה?״ הוא אומר בקול כועס והמבט המופתע עדין על פנו.

״ירדן באיזה סרט את לובשת חולצה אדומה כשאת הולכת ליציאה של ביתר נגד הפועל חיפה? להזכיר ביתר הם צהובים והפועל הם אדומים.״ הוא אומר במהירות את דברו ואני מבינה סוף סוף את הסיבה להתנהגות שלו. את האמת שאפילו לא חשבתי על הצבעים ועד כמה שזה משמעותי. אך זה הגיוני, אני לא יכולה להיות עם חולצה אדומה ביציאה הצהוב אלה אם כן אני רוצה שיזרקו עלי אבנים.

״ירדן יש לך מזל שיש לי משהו להביא לך באוטו אבל לכי תחליפי לאיזה גופיה שחורה או משהו כזה למה עם האדום הזה את לא יכולה לבוא. אני מחכה לך ברכב.״ הוא אומר במהירות ומביט בי. אני מהנהנת לחיוב והוא לוקח בידו את שתי כוסות הקפה שהכנתי לו ולי ויוצא מהבית בזמן שאני מתקדמת לחדר להחליף לגופיה.

השעה כבר שבע וחצי ועוד חצי שעה המשחק מתחיל. מאור מחנה את הרכב ואני מופתעת שכבר הגענו. את כל הנסיעה העברנו בשירים ובצחוקים כמו ששנינו יודעים לעשות יחד. אני יוצאת מהרכב וקור חודר לעצמותי, לרגע אני מתחרטת שהקשבתי למאור ולבשתי על עצמי גופיה בלבד. מאור מתקדם לכיון הבגאז ופותח אותו, הוא לוקח משהו ומתקדם לעברי ״קחי״ הוא מלמל וזורק לעברי חולצה צהובה ושחורה והספרה עשר מופיע בגדול מאחור עם שם משפחתו של עומרי.