לנשום

פרק 32- החלטה גורלית

ההחלטה שהוא עומד לקבל הולך לשנות את הכל. אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה אך אין לי בררה. זה מרחף כבר שבוע מעל ביתנו ויותר מהכל זה בנינו בכל נגיעה ובכל נשיקה. אני כל כך מתוסכלת אבל אין בררה. ההחלטה שהוא עומד לקבל הולכת לשנות את הכל. זה כל כך מבאס, שזה קורה דווקא עכשיו ברגע שבו הכל מסתדר בנינו, שהרגשות מתגלים וכל המסכות יורדות.

אני נאנחת ביאוש על הספה. לא יכולה להספיק לחשוב. כבר שובע שאני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על זה. זה מעסיק אותי בכל פעולה שאני מבצעת ואני מרגישה מתוסכלת מכל המצב הזה. דלת נטרקת ואני מנחשת שעומרי יוצא מהמקלחת.

הטלפון שלו מצלצל ואני מבחינה בשמו של מאור מוצג. אני לוחצת על הכפתור הירוק וקולו של מאור נשמע במהירות ״ירדי איפה את?״

״אני משתזפת על החוף במקסיקו״ אני אומרת במהירות ומיד מוסיפה בצחוק ״איפה אני יכולה להיות כבר. אני בבית״.

״יופי מאוד בגור שלך. תחממי מים אני אצלכם עוד עוד כמה דקות״ קולו של מאור נשמע ואני מחייכת מעט והשיחה מנתקת במהירות.

צעדים נשמעים ואני מבינה שעומרי מתקדם לעברי. הוא נזרק על הספה בסלון ומסתכל על הסדרה שמוקרנת על המסך. זאת סדרת חדשה שהתאהבתי בה מהפרק הראשון אך עומרי לעומת זאת לא אוהב את הדברים האלה או מעדיף לראות כדורגל או סרט פעולה מותח.

״מאור בדרך״ אני מעדכנת את עומרי בכך שמאור בדרכו לבית. עומרי מהנהן להבנה ונשכב על רגלי. ראשו מונח על הירכים שלי בזמן שהוא נשכב על הספה ובוהה בחלל הבית. אני חוזרת לצפות בסדרה שלי תוך כדי שאני מלטפת את ראשו של עומרי ברוך ועדינות.

אני אוהבת את הרגעים שלנו יחד. הכל כל כך פשוטים ומלאים באהבה. אנחנו לא תמיד צריכים לדבר ודווקא התחלתי לאוהב את השקט יחד איתו. כיף לי איתו. אבל אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על ההחלטה שהוא צריך לקבל. אני לא יכולה.

פעמון הבית נשמע לפתע ועומרי קם במהירות לפתוח אותה לאחיו הקטן. מאור עומד שם מחויך ומבלי להתייחס יותר מדי לעומרי הוא מתקדם לעברי ומחבק אותי במהירות. ״כן בטח שאתה יכול להכינס. כן גם אני התגעגעתי אחי״ קולו של עומרי נשמע במילמול והוא סוגר את הדלת אחרי מאור.

מאור מתרחק ממני במעט ושנינו צוחקים מהדברים של עומרי. ״יאלה מה אתה משחק אותה רגיש עכשיו״ קולו של מאור נשמע בזילזול ובמהירות הוא מוסיף ״אז איפה הקפה שלי?״

אני מחייכת וקמה ממקומי לכיון המטבח בזמן שעומרי שואל את מאור ״אז מה גרם לך לבוא לבקר אותנו?״.

״תכף אני אספר לכם אבל קודם אני חייב לדעת אם כבר החלטת?״ קולו של מאור נשמע ואני מרימה את עייני לעברם. עומרי בדיוק מרים את עיינו כדי להביט בי ואני מסובבת את מבטי חזרה לכוסות. בזווית העין אני רואה שהוא מהנן לשלילה.