לנשום

פרק 15 - עומרי שלי

אני יושבת בספה שבסלון ובוהה בטלויזיה הסגורה, אני מחזיקה את הקפה החם בין ידי ושותה לאט. זה בוקר יום שישי ואני לבד בבית, רום לא חזרה מיום רביעי הביתה ובמפתיע גם עדי לא. רום בילתה את הזמן אצל רועי ועדי גילתה ששובל דווקא נחמד ביותר והיא נשארה אצלו במשך היום וחצי האחרונים.

צלצול הטלפון שלי גורם לי להזיז את מבטי לעבר הטלפון שמונח על הספה לצידי ואני מבחינה בשמו של דן על הצג. אני לוקחת את הטלפון ומחליקה על הצד הירוק ובמהירות לוחצת על הרמקול. ״ירדני מה שלומך?״ קולו של דן נשמע בשמחה רבה.

״הכל בסדר. מה איתך?״ אני שואלת את דן ומתעניינת בו. נזכרת שלא דיברנו כבר כמה ימים את האמת שהתגעגעתי והתרגלתי לכך שהוא מחייג בכל כמה שעות. אני תוהה לעצמי מדוע הוא התקשר בבוקר יום שישי ואף פעם לא הבין איך תמיד יש לו אנרגיות.

״אצלי הכל מעולה. התקשרתי כדי להזכיר לך שביום שני יש לך אודישן לסדרה חדשה למבוגרים ורציתי להגיד לך שתנצלו את השבת לעבור על הטקסטים״ דן אומר במהירות ואני מהנהנת לחיוב למרות שאינו יכול לראות זאת. ״בנוסף התקשרה אלי הסוכנת של מאור והם רוצים שתופיעי בקליפ החדש שלו. אני סגרתי איתם את כל הפרטים וקבענו צילומים ביום שלישי, אז תכתבי לך שלא תשכחי.״

אני מניחה את המחשב על רגלי בזמן שדן מדבר ואני פותחת את המייל בחיפוש אחר הטקסים שהוא שלח לי לפני כמה ימים, שעדין לא התחלתי ללמוד. ״ואל תשכחי יום חמישי את התצוגת אופנה של אנננס״ קולו של דן נשמע שוב ואני מחייכת לעצמי על הכוחות שיש לו להתעסק בכל זה.

״דן דקה אתה עושה לי בלגן בראש.״
אני מלמלת ומעט צוחקת וכך גם הוא ״אמרנו שיום שני אודישן, יום שלישי צילומים לקליפ של מאור ויום חמישי תצוגת אופנה של אננס״ אני חוזרת על דברו של דן ומסכמת את הכל כדי שאני לא אשכח את הכל.

״בדיוק מעולה.״ הוא אומר במהירות ומאשר את דברי. ״יאלה ירדן שיהיה לך שבת שלום ואנחנו כבר נדבר ביום ראשון.״ הוא אומר במהירות ואני מחייכת לקו הטלפון. אני זכיתי שיש לי סוכן כמו דן, הוא תמיד דואג לי ואכפת ל מהקרירה שלי.

אני משנננת את הטקסים שוב ושוב. לומדת כבד שעה וחוסר הריכוז שלי מתחיל להשפיע. הדלת לפתע נפתחת ורום ועדי נכנסות יחד לתוך הבית. שתיהן מחייכות ושמחות במיוחד וצוחקות על משהו. ״ירדן בוקר טוב״ רום אומרת בחיוך גדול ומתקדמת לעברי, מנשקת את הלחי שלי ומתקדמת למטבח להכין לה קפה.

עדי מתיישבת לצידי בפינת האוכל ואני אוספת את כל הדפים להרמה אחת בצד. ״ירד את לא מבינה. השובל הזה פשוט מושלם, היה לי כל כך כיף איתו״ עדי אומרת ומביטה בי במבט מעט מרחף. אני מחייכת לעברה ומקרבת אותה עלי לחיבוק גדול. אני שמחה מאוד שהיא נהנת איתו, זה לא מובן מאלו במיוחד לא לעדי.