״עוד מעט מגיעים לראין אותי לקראת השיר החדש״ אומר מאור ואני מחייכת לעברו בשמחה. במשך כל יום הצילומים העברנו בצחוקים, בכל הזדמנות שהייתה לעומרי להצחיק אותי הוא ניצל וגם על הסט הוא לא הפסיק. זאת פעם הראושנה שאני זוכה להיות על סט צילום עם עומרי ומאור יחד. אני אוהבת כל אחד מהם לחוד ויחד הם פשוט שוברים אותי מצחוק. יש בינהם את הבדיחות שלהם ואני באמת מהנהת להיות יחד עם שני האנשים הכי קרובים עלי בתקופה האחרונה.
בהפסקת הצהריים הזמנו שלושתנו יחד אוכל ובזמן ההמתנה פתחתי את הטלפון ותמונות של ארגזים נשלחות לקבוצה שלי יחד עם הבנות. תמונות של עדי אורזת את החדר ותמונות של רום ורועי עומדים בחדר הריק שלה שמחים ומאושרים. התמונות גורמות למחשבות בראושי להתחיל לרוץ, בעוד חמישה ימים אני צריכה לעזוב את הדירה ואין לי לאן ללכת הייאוש תוקף אותי וכשהאוכל מגיע אני לא מסוגלת לאכול דבר מרוב דאגה.
״ירדן תאוכלי כבר״ קולו של עומרי נשמע במעט כעס. אני מביטה בעיינו שמחכות שאוכל ואני לוקחת חתיכה אחת של צ'יפס מהצלחת בזמן שהמחשבות שלי ממשיכות לרוץ בראושי. האופציות למעבר דירה בתוך כמה ימים מצומצמות מאוד למרות כמות האנשים שאני מכירה בתל אביב. רק על מספר מצומצם של אנשים אני באמת סומכת.
בהמשך היום אני מחליטה לא לחשוב על כך כרגע ולא להרוס את המשך הצילומים מרוב דיכאון ובמהירות עומרי ומאור גורמים לי לצחוק מהשטויות שלהם ועל סט הצילומים האווירה הקלילה במהירות חוזרת. כשאני חוזרת לבית ומבינה סופית שרום כבר לא גרה כאן והחפצים של עדי לאט לאט נכנסים לתוך ארגזים. אני נאנחת מיואש ונכנסת לתוך המקלחת.
אני מתיישבת על מיטתי ופותחת את המחשב הנייד שלי. אני מחפשת באינטרנט דירות להשכרה אך אני לא יודעת בדיוק מה אני מחפשת. אני לא יודעת האם זאת דירת שותפים או שאולי אני רוצה דירה לבד האם זה בבנין מפואר או באחד מהבנינים שבאמצע הרחובות הפשוטים.
״ירדני יפה שלי מה קורה?״ קולה של אימי נשמע במהירות כאשר אני מחייגת עליה. לא ראיתי אותה כבר שלוש שבועות והתגעגעתי מאוד. היא בדיוק חזרה יחיד עם אבי מחול ואני מאושרת לשמוע את קולה מצידו השני של קו הטלפון.
״אני בסדר״ קולי נשמע מעט חנוק. הקול שלה, כל כך התגעגעתי אליה. היא בן אדם שאני רוכשת ממנו כל כך הרבה השראה ולשמוע את קולה גורם לי להתפרק, לרצות לבכות על רגליה בזמן שהיא מלטפת את שערי ומנחמת אותי. אבל אני לא יכולה להפעיל עליה את כל הצרות שלי ברגע שהיא נוחתת בארץ. ״איך היה? נהנהתם?״ אני שואלת במהירות.
״מאוד. היה מדהים, ברצלונה מהממת.״ אימי מספרת ואני מחייכת לשמוע את דבריה. ״את באה בשישי נכון? התגעגעתי עליך לא ראיתי אותך כבר המון זמן״ קולה של אימי נשמע במהירות וחיוך רחב נפלט מבין שפתי. אני שמחה לשמוע שגם היא התגעגעתי אלי בדיוק כמוני.
YOU ARE READING
לנשום
Romance״הפעם האחרונה שהייתי פה הייתה בשעת בוקר, כשהמקום כמעט רק מאנשים. בפעם האחרונה שהייתי פה השתדלתי לצאת מפה כמה שיותר מהר ולנשום נשימה עמוקה. היום כשאני נמצאת פה אני הולכת לי לאט ונהנת מהפשטות של המקום ממש כמו בגיל 17. שעת ערב מאוחרת אבל אני לא ממהרת ל...