לנשום

פרק 23 - חסרת מזל

טלפון מצלצל ואני פותחת את עייני. השמש כבר מעירה ומציצה מבעד לתריסים ואני מבינה שהשעה כבר תשע בבוקר. אני לוקחת את הטלפון מהשידה שליד מיטתי ואני מבחינה בשמו של עומרי מופיע של הצד. אני מתלבטת אם לענות לו או שלא ולבסוף מחליטה להשתיק את הטלפון ולחזור לישון, לא להתמודד עכשיו עם דבר.

עייני נעצמות בשנית ואני נאנחת. הטלפון מצלצל שוב ואני מתהפכת על מטתי מנסה להתעלם מהצלצול המעצבן. הרעש נפסק לאחר מספר דקות אחר שניות בודדות לאחר מכן נשמע שוב. אני כבר יודעת ומבינה שזה עומרי מחייג בכל הפעמים. אני מושיטה את ידי ומבלי להביט בצג אני מחליטה לענות לעומרי. אני לוחצת על הנקודה הירוקה ומפעילה את הרמקול בזמן שאני מלמלת ״הלו״.

״בוקר טוב ירדי״ קולו של עומרי נשמע ערני במיוחד, יחסית לשעה המוקדם. אני נאנחת במיטתי ומתמתחת מעט. ראושי נח על הכרית ועייני נעצמות מרוב עייפות. ״ירד״ קולו של עומרי נשמע בשנית בדאגה לאחר שאני שותקת מספר שניות.

״בוקר״ קולי נשמע כתשובה ואני מתרוממת למצב ישיבה על המיטה. אני לא אתרגל עליה, אומנם זה רק הלילה השלישי שלי כאן, בביתה של מאיה אך אני מתגעגעת למיטה שלי ואני לא מצליחה להתרגל למיטה הזאת.

״אני יוצא לאימון ואני צריך לחזור בשלוש בצהריים בערך. אני השארתי לך מפתח בעציץ שליד הדלת ואני מסמס לך את הכתובות, תרגישי בבית״ קולו של עומרי נשמע לפתע במלא שמחה ואושר. אני מגלגלת את עייני, הוא התקשר בכוונה בשעה שידע שאני עוד ישנה כדי שלא יהיו לי את הכוחות לריב או לומר לו לא. ״אני ממהר אז ניפגש כבר יותר מאוחר״ הוא אומר לפתע ואני נאנחת.

״ביי״ אני מלמלת בלחש אך השיחה כבר מתנקמת במהירות. אני נשכבת חזרה על המיטה ונאנחת, המחשבות רצות בראושי ואני מנסה להבין האם זה נכון בשבילי לעבור לגור יחד עם עומרי. אני יודעת לחלוטין שזה לא טוב לקשר בנינו אך אין לי בררה ואני הולכת לגור בביתו של עומרי לתקופה הקרובה.

אני יוצאת מחדרה של מאיה שהמזוודה מתגלגלת יחד איתי לכיון היציאה של הבית. מאיה עומדת במטבח ומכינה לעצמה קפה, אני מעט מופתעת לראות אותה ערה כל כך מוקדם. ״בוקר טוב״ קולי נשמע בחיוך והוא מסובבת כדי להביט וחיוך עולה על שפתיה במהירות.

היא רואה שאני מחזיקה בין ידי את המזוודה והחיוך יורד מבין שפתי. היא מביטה בחוסר הבנה ואני מחייכת חיוך מתנצל. ״מאיה אני קודם כל רוצה להגיד לך תודה. אין כמוך באמת, עזרת לי ואני לא אשכח את זה לעולם. אבל מצאתי עכשיו דירה ואני עוברת לשם כבר היום.״ אני אומרת ומעט משקרת, מעדיפה שלא לספר לה. שאני עוברת לגור בבית של עומרי ושעדין לא מצאתי דירה אך חוסכת ריב מיותר של שיכנועים מיצדה בזמן שאני יודעת שאני לא אוכל לומר לעומרי לא.