לנשום

פרק 12 - שיחה לילית

אני מתקדמת לכיון הבריכה המחוממת ומביטה על השמיים הכחולים והחשוכים. היום הוא כבר היום השישי ומחר בערב אנחנו כבר חוזרים לארץ. בימים האחרונים נחתי ותפסתי צבע והחלטתי שלפני שחוזרים אני אנצל עוד קצת מבית המלון המופער.

אני נכנסת למתחם הסגור ומבחינה בעומרי שנמצא בתוך הגיעה המחוממת. אני ועומרי לא דיברנו אחד עם השני בימים האחרונים בעצם מאז יום שלישי בזמן צילומי הפרסומות, גם את דנה לא ראיתי מאז. הוא יושב על ספת הבריכה, רגלו במים. אני מניחה על אחד הכיסאות את המגבת שלי יחד עם הטלפון ומתקדמת לכיונו של עומרי, מתיישבת לצידו על ספת הבריכה, אני בוחרת לשלב לצידו ומופתעת מכך וגם הוא מביט בי בבילבול על כך שהתיישבתי לצידו, אני מחייכת לעברו חיוך קטן והוא מחזיר לעברי אחד דומה.

״מה הבאסה?״ אני שואלת במילמול אך זוכה לשתיקה מצידו של עומרי ומבטו מופנה לכיון המים. ״מה דנה הבינה שאתה סתם דביל?״ אני אומרת במעט צחוק מקווה שאולי זה יוצא ממנו תגובה, גם אם היא מזלזלת אך חוץ ממבט משועשע נשלח לעברי וגיחוך קטן נשמע אך הוא לא אומר דבר. ״נו יאלה דבר״ אני מעיצה בו.

עומרי מביט בעייני ולסוף סוף פותח את פיו וחיוך עולה על שפתי על כך שהצלחתי לגרום לו לדבר ״סתם בעיות בקבוצה.״ הוא ממלמל בלחש ואני מביטה בו בבילבול, לא מבינה על איזה קבוצה מדובר. ״את באמת לא מכירה אותי אה״ הוא מלמל בצחוק חלש ומוסיף במהירות ״הקבוצה שאני משחק בה, ביתר ירושלים.״ אני מהנהנת להבנה.

״מה איזה בעיות?״ אני שואלת את עומרי והוא מביט בעייני. אני טובעת בצבע היפה שלהן ולא מסוגלת להזיז את עייני. עומרי שותק מספר רב של שניות, לרגע אני מפחדת שהוא אולי לא רוצה לשתף אותי, הרי אנחנו לא חברים וגם לא אנשים שמסתדרים יחד. היחסים הקצרים שלנו לפעמים טובים ולפעמים לא ולבנתיים בזמן הקצר שאנחנו מכירים רוב החלקים הם לא טוב, לכן אני חוששת שאולי הוא לא ירצה לשתף.

״עזבי אלה סתם שטויות״ הוא מלמל בלחש ואני מהנהנת בקצרה ומזיזה את עייני מעיינו. הוא מביט לתוך המים הכחולים וכך גם אני. הוא החליט שהוא לא רוצה לשתף ואני יכולה להבין זאת. ״אני הקפטן של הקבוצה הרי״ עומרי אומר לפתע ואני מרימה את עייני לעברו, הוא עדין מביט במים ואני מביטה בפניו. אני שמחה שהוא החליט לשתף ובעיקר מופתעת לשמוע שהוא הקפטן של הקבוצה. לא היה לי מושג שהוא הקפטן טוב עד לפני כמה ימים לא ידעתי שהוא כדורגלן בכלל. עומרי מגחכך מכך שהוא מבין שלא ידעתי זאת.

״את באמת לא יודעת עלי כלום״ הוא מלמל בלחש ואני מחייכת במעט. ״בקיצור אחד החברים הטובים שלי מהקבוצה זה עמית והוא התחתן לפני איזה שנה.״ עומרי משתף ואני מביטה בו בהקשבה. ״לפני איזה חודש אשתו אמרה לו שהיא רוצה להתגרש, שהיא לא אוהבת אותו יותר. הוא היה שבור מזה, מפורק, הרגה אותו המחשבה שהנישואין שלו לא הצליחו. הוא היה שבור מזה ועל המגרש הוא לא היה מרוכז, הוא היה שחקן גרוע בתקופה הזאת.״