לנשום

פרק 20 - תצוגת אופנה

השמש עדין לא הופיע והחושך עדין קיים. ארבע בבוקר בהחלט שעה מוקדמת אך תצוגת האופנה של אננס שמתחילה כבר בעשר בבוקר מצריכה ממני לקום מוקדם. המון דוגמנית הולכות להופיע היום עם בגדי הים של אננס אך אני פותחת וסוגרת את התצוגת אופנה וזה מרגש אותי במיוחד. זאת בהחלט לא הפעם הראשונה שלי אך הפעם זה שונה, זה בפעם הראשונה לצידו של עומרי ולא לצידו של מתן.

כשאני מגיעה אני מבחינה בעשרות מאפרים וספרים שרק מחכים לבנות שישבו והם יתחילו בעבודה. דנה המלבישה של חברת בגדי הים עומדת עם פניה לכיוני בזמן שהיא מדברת עם עומרי שגבו מופנה עליי. חיוך רחב על פניה אך הוא יורד במהירות כשהיא מבחינה בי. היא מלמלת משהו לעומרי שהמהירות מסתובב ומביט בי עם חיוך רחב.

אני מחייכת לעברו ונושמת עמוק. מחליטה לא לעשות עניין מכל דבר ולהתעלם מכך. אנחנו לא יחד והוא לא חייב לי שום דבר והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אני גם לא רוצה להרוס את היום שלפנינו, לא לי ולא לו ולכן אני נושמת עמוק ומחייכת. עומרי מסתובב חזרה ומלמל משהו לעברה של דנה. היא מהנהנת להבנה והוא מסתובב חזרה.

הוא מתקדם לעברי וחיוך גדול על שפתיו. הוא נעמד לצידי ומביא לי חיבוק גדול במהירות. אני מעט צוחקת מהחיבוק שהוא מעניק לי כאילו שלא נפגשנו שנה אך בעצם פגשתי אותו אתמול. ״ירדי התגעגעתי אליך ואני מקווה שגם את אלי ומקווה שבאת שמחה לקראת היום.״ הוא אומר במהירות ואני מחייכת לעבור. ״ואני כבר מבחין שהוא להיות יום טוב אם לא זרקת לי עקיצה כלפי דנה.״ הוא אומר בשנית.

אני מביטה בו מופתעת. לא מבינה את משמעות המשפט. מה הוא אומר שאני עוקצת? או שאולי אני מקנאה? אולי עומרי חושב שאני מקנאה בקשר שלהם יחד. למרות ההפתעה שעל פני אני מחליטה להתעלם ממה שהוא אומר ולמזלי אחת המאפרות בדיוק קוראת לי ואני מתרחקת ממנו במהירות אך עם חיוך לכיון אחד הכיסאות שמול המראה.

המעצבת שיער מתחילה לסדר את שערי ואני מביטה בטלפון שלי. מחפשת משהו מעניין להתעסק בו וקוראת על דירות להשכרה, ומחליטה שבשבוע הבא אני אתחיל להסתובב ולחפש דירה ואסתדר בכמה ימים הראשונים. הזמן עובר מהירות ואני שומעת את קולה ״סיימתי״ היא אומרת בחיוך. אני מרימה את ראושי לכיון המראה בוחנת את שערי והאיפור וחיוך עולה על שפתי מהתלהבות שיצא יפה.

את במהירות החיוך יורד מבין שפתי כשאני מבחינה דרך המראה במישהו מוכר שעומד עם גבו לכיוני אך גם כל אני מזהה אותו. אני מביטה בו ולא מצליחה לנתק את המבט. עומרי מתקרב בצעדים מהירים ואני מבחינה הנעמד לצידי מחזיק את ידי, מבין במהירות מה אני עוברת ואני מופתעת איך הוא מצליח להבין ולקרוא את הרגשות והתחושות שלי. הוא מחזיק בידי בחוזקה ומלמל לעברי בחיוך מתוק וקטן ״תנשמי אני פה איתך.״