לנשום

פרק 4 - מועדון החצר

השעה שתיים עשרה וחצי כשאנחנו נכנסות למועדון. אנחנו מתקדמות לרחבה ואני מחפשת בעיני את מאור. אני מבחינה בצד שמואל של המועדון, בלונים תלויים על הספה והמון אנשים עומדים ליד הספות השחורות, מאור נגלה לעייני ושלושתנו מתקדמות לכיונו

אני נעמדת למול מאור ואוטומטי עולה לו החיוך מיד שהוא רואה אותי. ״מזל טוב יפה שלי״ אני אומרת למאור ונותנת לו חיבוק גדול ונשיקה קלה על לחי ימין. מאור מחייך לעברי ומחבק את גופי הקטן. מיד אחרי גם רום ועדי מחבקות ומברכות את מאור בזמן שאני מביטה על רכבת המועדון.

היום הולדת של מאור נחגג באחד במועדונים הטובים בעיר, מועדון החצר. אנחנו מתיישבות בבר ואני מביטה באנשים שרוקדים ברחבה. רום מדברת עם הברמנים והם דואגים לו לציסרים בחינם, רום עובדת במועדון הזה כבר שנתיים ומכירה את כל העובדים. ״יפות שלי, שיהיה לנו ערב מדהים יחד״ רום צועקת ושלושת הכוסות שלנו מתנגשות באוויר ואנחנו שותות את הנוזל הקר והמר.

אני מסובבת את מבטי חזרה לרחבה ובקצה אני רואה את שיר נשענת על הקיר ושותה במהירות את תכולת הכוס ומקווצת את פרצופה. אני מחייכת לעצמי וקמה מהכיסא שלי, אני מסמנת לבנות שאני עוד מעט אחוזר. שיר לא אוהבת מסיבות ורעש אבל היא כן אוהבת את מאור. שיר הייתה החברה הכי טובה שלי בסדרת נוער גורל, היא התאהבה על הסט במאור ששיחק את בן הזוג שלי, היא נדלקה עליו וכבר שנה שהיא מאוהבת בו. ״שירוש״ אני אומרת את שמה של שיר והיא מביטה בי ומחייכת. היא מושכת אותי לחיבוק חזק ואני מריחה את האלכהול שבגופה.

״באת לחגוג למאורי?״ שיר שואלת אותי ומגחכת במהירות. האלכהול מדבר מגופה ואני משארת לעצמי שהיא לא שתתה המון זמן ולכן ההשפעה כל כך גדולה עליה. אני מהנהנת לחיוב לשאלה ורק מחייכת לעברה במעט דאגה. ״אמא ירדן, או ששתיתי יותר מדי או שאני רואה פה את השחקן כדורגל החתיך זה, נו איך קוראים לו?״ שיר אומרת וצוחקת במהירות.

הדאגה שלי רק גדלה במהירות. ״שיר ממתי את שותה בכלל?״ אני שואלת וחוטפת מידה את הכוס. אני מקרבת את הכוס לאפי והריח החזק של האלכהול משתלט על גופי. אני מביטה בה בהלם מחכה לתשובה על השאלה שלי. אני לוקחת את הכוס וזורקת באחד המקומות מצדי המיני. היא מביטה בי בכעס שמהירות מתחלף לצחוק.

״מאז שמאור לא שם עלי״ שיר אומרת ועצב נשמע בקולה, היא עונה לשאלתי ואני מביטה בה בהלם. היא במהירות משנה את פרצופה העצוב וחיוך גדול מופיע על שפתיה. ״עזבי שטויות ירד, תראי אותו, זה הכדורגלן החתיך הזה. אני אומרת לך זה הוא, אח שלי תמיד מדבר עליו.״ שיר ממשיכה לדבר על איזה שחקן כדורגל ואני רק מביטה בה בבילבול על השינוי המהיר שהיא מחליפה את הרגשות האלה. ״אני אומרת לך זה הוא, גם אחיין שלי כבר חופר עליו. אח שלי לא אבא כל כך טוב בקטע הזה, הוא משפיע עליו עם הכדורגל הזה.״