לנשום

פרק 26 - לא בסדר

השעה היא שש בבוקר ועדין אין תשובה. אנחנו יושבים ומחכים להודעה של הרופא או לכל עדכון אחר כל מצבו של עומרי. אני מתרוממת מהכיסא שאני יושבת עליו בשעות האחרונות ומבטם של כולם עובר להביט בי בשאלה. ״אני דקה חוזרת״ אני מלמלת לעברם ומתחילה לצעוד לכיון השירותים.

אני נכנסת לתוך השירותים בבית החולים ונגעלת מעט מהמקום. אני מתקדמת לכיון המראה ומזדעזעת לראות את עיני במראה. שערי מבולגן ועייני נפוחות ואדומות מבכי. אני חיוורת מעט ואני לא רגילה לראות את עצמי כך. אני שותפת את פני עם מים ומעט מתרעננת. אני אוספת את שערי לקוקו גבוה ומתוח ומביטה במראה. אני נושמת נשימה עמוקה ומלמדת בלחש לעצמי ״הוא יהיה בסדר. עומרי יהיה בסדר״.

אני מתקדמת חזרה למקום שבו כולם יושבים ואני מבחינה ברופא עומד ומדבר למול המשפחה של עומרי. אני מתקדמת לעברם במהירות כדי לשמוע את מה שיש לו לומר. כשאני נעמדת למולו הוא מיד מחייך כשהוא מבחין בי. ״ירדן לוי״ הוא מלמל עם חיוך גדול.

״יש חדש בנוגע לעומרי?״ אני שואלת במהירות ומתח.

״כן בדיוק אמרתי למשפחה שהרגל שלו יצא ללא כל נזק והוא רק יצטרף לנוח בתקופה הקצרה לפני שהוא חוזר למגרש.״ אומר הרופא בשמחה רבה. ״בנוגע לראש עשינו כמה תפרים ועכשיו הכל בסדר יקח לו רק כמה שעות להתעורר אבל אל תלחצו.״

הרופא מחייך לפתע חיוך אופטימי וגדול ״אנחנו עוד מעט נפנה אותו לחדר במחלקה ככה שתוכלו להיות לידו״. אני מאושרת מדבריו של הרופא. אני שמחה לדעת שהוא נפגע אך קלות ושהוא ממש עוד מעט יוכל כבר לחזור לשחק. אימו של עומרי מחבקת במהירות את הרופא מרוב התרגשות ואני מעט צוחקת מההתנהגות שלה.

גלית שואלת אותו עוד מספר שאלות ואני מתקדמת לכיסאות ומתיישבת ליד עמית. אני מרימה את ראושי ומבחינה במישהו מתקדם לעברנו. אני לא מכירה את הגבר שצועד לכיון שלנו. הוא נראה כבן חמישים פחות או יותר, הוא קריח ומעט שמנמן, לבוש בחליפה בשעה שבע בבוקר ומתקדם לעברנו בלחץ ודאגה גדולה.

הוא נעצר למול משה לראשונה. הוא לוחץ את ידו והוא מדברים בינהם בזמן שמשה מחייך לעבור במעט. גלית מסתובבת לאחור לאחר השיחה עם הרופא ומחייכת במהירות כשהיא מבחינה באיש. הוא מחבק אותה חיבוק של דאגה ומעביר לה במבטו שהכל יהיה בסדר. אני מביטה בהם בחוסר הבנה ומלמלת לעבור של עמית בלחש ״מי זה?״

״זה הסוכן של עומרי, אודי. הוא איתו מהרגע הראשון.״ עמית אומר בלחש ולבסוף מפהק, הוא עייף. כל הלילה הוא היה כאן ולא נרדם לרגע. אני מחייכת עליו במעט ומעבירה את עייני לעברו של אודי. אני זוכרת שבמטוס עומרי הזכיר את הסוכן שלו ואם לומר את האמת הייתי בטוחה שזאת בכלל בת אך כנראה שזה הוא בן.