לנשום

פרק 13 - הנוכחות שלו

אני פותחת את עייני באטיות ומבחינה בך שרואשי על כתפו של עומרי והוא נשען על ראושי. אני מסתכלת בשעון ורואה שלא נשאר עוד הרבה להמשך הטיסה. אני נזכרת באתמול בערב, לבסוף צפיתי בסרטון. מתן הגיב לדברי, על כך שאני החלפתי אותו אז החברה תצליח גם. מתן לא אהב את מילותי וציין שאם כבר הוא זה שהחליף אותי ושאני מאוחרו ושהוא לא תקוע בדברי העבר.

אך הדבר המצחיק ביותר היה כשהכתבת שאלה האם יש סיכוי לקאמבק בנינו הוא ענה לה בחיוך גדול שהוא לא פוסל שום דבר ושאני עדין נמצא בלב שלו והוא אוהב אותי בדיוק כמו פעם. אדיוט זה מה שיש לי לומר. ביום הפרדה הוא אמר שהוא לא אהב אותי לרגע מההתחלה. כשעומרי גילה שצפיתי בך הוא כעס ואמר לי שאני לא
אתן לדברים שמתן אומר להשפיע עלי.

אני מביטה לכיון עומרי ונזכרת בלילה שהעברנו יחד. כל הערב הוא סיפר לי על הכדורגל, החברים שלו. הוא סיפר לי שהוא בן עשרים וחמש ושהוא גר לבד בדירה גדולה במרכז העיר. הוא שיתף שהוא בעל אחוזים באחד המועדונים שיש בתל אביב ובמהירות הבנתי שזה מועדון החצר, איפה שניפשנו בפעם הראשונה. גם אני סיפרתי לו על רום ועדי, על המעבר לתל אביב ועל המשפט שלי. הוא הקשיב בשמחה.

אני פותחת את מסך הטלפון שלי ותמונה שלי ושל עידן מופיע על המסך. גם על זה דיברתי אתמול בערב עם עומרי. הוא אמר שאני צריכה לתת למערכת הידים השאת הזדמנות אמיתית, מהלב. בדיוק כמו שהבטחתי אך הוא אומר האם אני אבין שזה לא זה אז לא למשוך, לא לתת לו תקווה ולגורם לו להאמין במשהו שלא קורה. הוא צודק ואני שמחה שהוא שיתף אותי בדעתו באופן כנה ביותר.

את הלילה האחרון העברנו יחד והחלטנו שנישן כבר במטוס ועם זריחת השמש החלטנו שעוד כמה שעות נלך לים, לא רצינו לפספס את היום האחרון. אך עד שהשמש תעלה לחלוטין ישבנו בחדרי וצפינו במשחק כדורגל יחד. עומרי היה מופתע מכך שהתעניינתי במשחק.

אחרי שצפינו במשחק הלכנו לאכול ארוחת בוקר ובלי לבזבז יותר מדי זמן שנינו כבר הינו בים. בהתחלה שיחקנו יחד מטקות ובמהירות עומרי הבין עד כמה שאני תחרותית ובמהירות הוא נכנס למשחק אך במהרה הוא הבין שאם אני לא אנצח המשחק הזה לא יסתיים. לאחר הניצחון שלי נכנסו יחד למים ולבסוף הלכנו להשתזף.

בשעות הצהריים עומרי הביא כדור והחלטנו לשחק יחד. בהתחלה הוא היה גרוע ביותר אחרי שהבין שזאת השיטה הכי טובה שאני יהיה שמחה אבל ברגע שהכנסתי את הגול השני הוא הפסיק לרחם עלי והתחיל לשחק באמת. כך גילתי שגם הוא תחרותי ביותר ובמיוחד כשזה המגרש הביתי שלו, הכדורגל ולא סתם משחק מטקות. לבסוף הוא ניצח, אך עדין נהנתי מהמשחק עצמו ומהשתי גולים הראשונים שלי. עומרי הזמין אותי כשנחזור לארץ למגרש כדורגל אמיתי ולשחק שם. שמחתי מהעצה שלו והוא הבטיח שהוא יזמין אותי ולא ישכח.