לנשום

פרק 11 - זנזיבר

אני נכנסת לחדר ונזרקת על המיטה הגדולה. נחתנו לפני שעה בזנזיבר ואני כבר במלון. המלון יפיפה וגדול, הכל נקי ומסודר ומעוצב בטוב טעם. מחלון חדרי רואים את החוף של הים הכחול ואני שוכבת על מטתי ומביטה בנוף המדהים.

אני מתרוממת באטיות ופותחת את המזוודה. אני מוציאה את הבגד ים הראשון שאני מבחינה בו ומתלבשת במהירות. השעה היא אחת בצהריים והשמש בדיוק באמצע השמיים ומתאימה לכך שאני אתחיל בשיזוף. אני לובשת את הבגד ים התכלת שלי ומעליו בגד חוף חצי לבן חצי שקוףו נועלת את הסנדלים הלבנות שלי.

אני יוצאת מחדרי כשאני מניחה את משקפי השמש על ראושי ואת התיק עם הבקבוק מים על כפתי. אני טורקת את הדלת וצועדת במסדרון. שתי חדרים לצידי הדלת נפתחת ועומרי יוצא מחדרו עם מכנס וחזהו השרירי חשוף, מגבת תלויה הל כתפו ומשקפיי השמש על ראושו. הבגד ים התכלת שלו תואם את הבגד ים שלי ולרגע היה ניתן לחושב שתיאמנו זאת.

הוא מביט בי ולאחר שניה טורקת את דלת חדרו ושנינו מתקדים יחד לכיון המעלית. אני לוחצת על הכפתור ומרגישה את עיינו של עומרי חוקרות את גופי מתחת לבד השקוף שעל גופי. ״לאן את הולכת אישה?״ קולו של עומרי נשמע לראשונה ואני מסובבת את מבטי לעברו.

״לחוף. אתה?״ אני שואלת את עומרי והוא מחייך לעברי המעלית בדיוק מגיע ושנינו נכנסים לתוכה. עומרי לוחץ על הכפתור של הלובי ושנינו מחכים להגיע לקומה הדרושה.

המעלית נפתחת ואני יוצאת באטיות והוא אחרי. אני מביטה בו חושבת על כך שהוא עדין לא ענה לשאלתי אחר הוא בדיוק מביט בי ומלמל ״אחריך״ קולו מגחכך ואני הולכת כשהוא אחרי לכיון החוף של המלון.

לאחר מספר דקות בודדות אנחנו מגיעים לחוף. אני פוערת את עייני ולא מאמינה שאני רואה דברים שכאלה במציאות ולא דרך תמונה. החול לבן ונקי כאילו אף ישראלי ממוצע לא הספיק לדרוך עליו וללכת אותו, כאילו אני ראשונה בעולם שנמצאת בו, אני ועומרי כמובן שעומד לצידי ומגחכך כשהוא מביט בי. אני מגלגלת את עייני לעברו וחוזרת להביט בנוף, המים שקופים ואין גלים, הים שקט ומהמם.

עומרי במהירות מניח את הטלפון ומשקי השמש שלו על המגבת שהוא הניח על החוף מלפני מספר שניות. הוא מוריד את הכפכפים ונכנס למים במהירות. אני מורידה את הבגד חוף ופורסת את המגבת לצד המגבת שלו, אני מביטה לכיון המים ומביטה על היופי שיש למולי עייני. ולא אני לא מדברת על היופי של עומרי, שהוא נראה טוב מאוד ומושך אותי בצורה בלתי רגילה אך אני מדברת על המקום הקסום הזה ומבטיחה לעצמי שעוד אחזור למקום היפה זה באחד מין הימים.

״מה את שוכבת פה. בואי למים״ קולו של עומרי נשמע ואני פותחת את עייני. הוא עומד לצידי קולו רטוב וגופו מושך בהרבה יותר כך. ״המים לא קרים, את חייבת להכינס״ קולו נשמע בשנית והוא מתיישב לצידי על המגבת שפרס לפני שנכנס לתוך המים.