לנשום

פרק 22 - אחשוב על זה

אני יושבת על הבר במועדון ומחיקה כוס מלאה באלכוהול בין ידי. אני שותה ממנה באטיות ומביטה לעבר הרחבה הגדולה, מאיה עומדת באמצע ורוקדת יחד עם חברות שלה מהעבודה בהנה גדולה. אחרי יום שלם של למידת טקסטים ושיעור משחק בצהריים הדבר האחרון שרציתי היה לרקוד אבל כשמאיה הציעה לי לבוא איתה ועם החברות שלה למועדון קרוב זרמתי.

הגענו לכאן לפני שעתיים ומאותן הרגע לא זזתי מהבר. לא הגעתי לכאן כדי לרקוד וגם לא הרגשתי שייכת במיוחד לחברות שלה מהעבודה ולכן העדפתי לשבת על הבר ולשתות וזאת הייתה הסיבה היחידה שגם הסכמתי ללכת עם מאיה. לפתע אני מרגישה מישהו מתיישב לציד ואני מתעלמת מנוכחותו של הבן אדם.

אך עוברת דקה ואפילו שתיים והוא יושב לצידי מביט בי, לא מוריד את העיינים. אני מסובבת את עייני רוצה לסמן לו אולי בדרך אחרת שזה לא מתאים ושילך אך הפתעה שותפת את עייני ואני מבחינה בעידן יושב לצידי ומביט בי עם חיוך רחב. אני במהירות מתרוממת ומחבקת את גופו הגדול והמלא שרירים.

בפעם האחרונה שפגשתי את עידן הייתה שנפרדנו והבטחנו שנשמור על קשר אבל כמו כל זוג שנפרד זה לא באמת קורה ולא החלפנו מילה מאז אותו הערב. אני יודעת שהוא נפגע מכל מה שהיה בנינו ובדיוק בגלל זה לא הצלחנו לחזור להיות החברים שהינו לפני הזוגיות הזאת. ״איך התגעגעתי עליך ירדני״ קולו נשמע באוזני וחיוך נפלט משפתיי.

״קראתי שעברת דירה. הכל בסדר?״ עידן אומר ואני מביטה בו. אני נזכרת בכתבה שקראתי לפני כמה שעות. היה כתוב שם שרבתי עם החברות הטובות שלי מהילדות והחלטנו להפסיק לגור יחד ועכשיו היחסים במצב לא טוב. כמובן שגם לא שכחו לציין שאני מחפשת גירה ובימים הקרובים אני הולכת להעביר את זמני בין דירות של חברים. ״את יודעת שאת תמיד מוזמנת לישון אצלנו״ הוא אומר בחיוך.

אני מביטה בו ושמחה לדעת שלמרות כל מה שעברנו הוא עדין לצידי ברגעי קשים. אני מחבקת אותו בשנית ולוחשת ״תודה״. אני חושבת על הכתבה ולרגע מאושרת שלעומרי אין את הזמן לשבת ולקרוא את הדברים אלו ובכך זה מרגיע אותי לדעת שהוא בטוח לא קרא את זה.

מאיה מתקרבת לכיוני וכשהיא נעמדת לצידי היא אומרת בחוזקה, כך שגם עדין ישמע ״אני הולכת עם מישהו פה. אז אל תחכי לי, הבית שלי לרשותך״ היא אומרת במהירות ואני מהנהנת לעברה בחיוך. היא מנשקת את הלחי שלי ובמהירות מתקדמת לעבר הבחור שהיא מצא להלילה.

״ירדן תבואי לישון אצלנו. אני לא רוצה שתשני לבד ונשלים פערים מהתקופה האחרונה. בבקשה״ הוא אומר בקול מתחנן ואני מביטה בו. אני נעמדת על רגלי ומסדרת את החצאית שעל רגלי. אני לא חושבת שזה רעיון טוב שאני אלך לישון אצלו אך מצד שני אם הוא מבין שלא הולך להיות שום דבר אז ברור שאני מעדיפה לישון איתו מאשר בבית של מאיה לבד.