"אני הולך להשתכר היום" שון קבע לבלונדיני כשהתיישב בצד השני של הבר, איפה שהלקוחות נמצאים בדרך כלל, הוא רצה לשכוח מהכל בעזרת האלכוהול שימתיק את מחשבותיו עם הטעם המריר של המשקה החריף.
"למה?" ג'יין נשען על דלפק הבר למול האחר שהיה נראה חדור מטרה, "אני רוצה לשתות מלא היום" האסייתי אמר, לא באמת עונה על השאלות של האחר שהביט עליו למספר שניות.
"אוקיי" ג'יין אמר לבסוף כשהחליט שמגיע לשון לקבל את מה שהוא רוצה אחרי הימים הקשים שעבר, "תשתה כמה שאתה רוצה היום" מנהל הבר אמר בחיוך וליטף את הלחי המחויכת של האחר לפני שלקח ממנו את תיקו, מניח אותו במקום בטוח מאחורי הבר.
-
"תודה" החצי יפני אמר בחיוך כשהבלונדיני הגיש לו כוס שתייה והוא שתה אותה במכה אחת, מפתיע קצת את האחר ואת היושבים על הבר שהסתכלו עליו בפליאה.
"עוד אחד " שון אמר בחיוך, מגיש את הכוס קדימה לג'יין שרק נאנח ולקח ממנו את הכוס הריקה, מוזג לו עוד שתייה ומגיש לו בחזרה, מסתכל על איך ששון שותה את הכוס השנייה גם באחת.
פרצופו של הסטודנט התעקם מעט והוא ציחקק בהקלה, "אחחחח" הוא מלמל בחיוך, מלקק את שפתיו וחוזר להביט על האחראי עליו, מגיש לו את הכוס שוב, "תשתה לאט" ג'יין הזהיר ורק אחרי ששון הנהן להזהרתו הוא לקח ממנו שוב את הכוס ומילא אותה בחריפות משכרת.
-
"ממממ" שון חייך באושר כשלגם מעט מהמשקה שאהב, יודע שהוא יצטרך לשתות לא מעט בשביל להשתכר באמת כמו שצריך.
-
"שון?" ברנדון שאל כשראה את שון יושב על הבר, מתיישב ליד האסייתי שהביט עליו בבוז לפני שחזר לשתייה שלו, לוקח שלוק גדול ומקבל מהברמן מבט נוזף, מחייך לג'יין בתמימות לפני שבלע את השתייה שישבה בחלל פיו.
"מה יש לו?" השרירי שאל את ג'יין כשהבין שהאחר לא ישתף אותו בכלום, אבל הוא קיבל ממנהל הבר רק הרמת כתפיים לא ברורה לפני שקיבל את השתייה שלו, בוהה עם חיוך מטופש בשון שהיה שקוע במטרתו.
-----
"ע-עוד קצ-ת" שון ביקש, שיכור מספיק לטעמו של ג'יין שלקח את תיקו של האחר ויצא מהדלפק, מחזיק בזרועו של שון שרצה עוד לשבת ולשתות.
"הולכים לישון" הבלונדיני אמר וניסה למשוך את האחר אבל שון אחז בחוזקה בדלפק, "לא לא לא לא" שון התבכיין בזמן שג'יין המשיך לנסות למשוך אותו.
"שון פייג'ו! אין ויכוחים" מנהל הבר אמר ברצינות לפני שהצליח למשוך בחוזקה את האחר לעמידה.
שון במהירות אחז בחוזקה בברנדון, מחבק אותו עם כל כוחותיו.
"ב-ברנדון לא משחרר אותי" האסייתי אמר וג'יין נאנח, "זה אתה שלא משחרר אותי" הקירח אמר בציחקוק, נהנה מהמגע החזק של שון עליו.
-
"איה~" שון מלמל בכאב כשג'יין סטר לישבנו והוא במהירות ניתק את החיבוק מברנדון ושפשף את ישבנו הכואב בזמן שהביט על האחר בכעס.
"זה כאב!" שון צעק בשכרות, "מעולה" הבלונדיני אמר, אוחז בידו של שון ומושך את הנאבק לאיזור המגורים.
-
"לא רוצה לישון~" הצעיר המשיך להתבכיין כשג'יין הכניס אותו לחדרו, "אין לא רוצה!" הבלונדיני הפציר ועזר לאחר ללכת למיטה עד שהפיל אותו עליה בעדינות, מניח את התיק של שון ליד המיטה וחולץ לאחר את נעליו.
"יאללה, לישון" המבוגר יותר התיישב ליד שון שהתקפל לתנוחת עובר בזמן שהוא טפח על גבו בעדינות, עוזר לשון להירדם מבלי כדור שינה.
-
ג'יין נאנח בזמן שהתרומם מהמיטה וכיסה את הגבר הישן לפני שיצא בשקט מהחדר, חוזר לעבוד.
-
"הוא בסדר?" לקוח ותיק שאל את הברמן הראשי אחרי שחזר לעמוד מאחורי דלפק הבר, "כן הוא נרדם עכשיו" ג'יין אמר בחיוך, רואה איך שברנדון מרוצה מכל מהסיטואציה שהייתה מקודם.
"תוריד את החיוך" הבלונדיני אמר לקירח והאחר ציחקק והרים גבה בהשתובבות, "הוא נראה כמו בן אדם שונה כשהוא שיכור, כל כך חמוד" ברנדון מלמל וקיבל כמה ציחקוקים והנהונים מסכימים מהלקוחות האחרים שהסכימו עם אמירתו, בעוד שמנהל הבר רק הביט עליו ברוגז.
"אל תתלהב יותר מדי מההתנהגות שלו, אני בטוח שהוא אפילו לא מעוניין בך טיפונת" ג'יין ירק וגרם לאחר למחוק את חיוכו ולחזור לשתייה שלו בעצבנות.
-
"מה זאת האווירה הזאת?" פול שאל כשנכנס לבר וראה את בן זוגו מבואס מאחורי הבר.
"פול~" ג'יין מלמל לפני שחיבק את בן זוגו השרירי בחוזקה, "איפה שון?" פול שאל לחיבוק כשלא ראה את האסייתי בין הברמנים.
"הוא השתכר אז הוא ישן עכשיו" הבלונדיני מלמל בדאגה ופול הבין מדוע אהובו נראה מבואס.
שומר הראש ניתק את החיבוק רק בשביל לנשוק קלות לשפתיו של מנהל הבר, "הוא יהיה בסדר, הוא ילד גדול" פול לחש בחיוך, מלטף את שיערו של ג'יין, "אני אעזור לך היום" הוא הוסיף לפני שלקח סינר, קושר אותו מסביבו בזמן שג'יין הסתכל עליו בהפתעה.
"אתה לא עייף?" הקטן שאל, מודאג גם לבן זוגו, "אני רואה אותך ומקבל כוח, אל תדאג" השרירי לחש והאחר הסמיק וציחקק בהתרגשות, מצליח להירגע מעט בעזרת נוכחותו ומילותיו של פול.
----
"מייקל?" ברנדון שאל בבלבול כשהדייט הכושל שלו התיישב לצידו על הבר, גורם לג'יין ולפול להביט לכיוונו.
"מה אתה עושה פה?" הבלונדיני שאל בהפתעה, הוא לחלוטין לא ציפה לראות את הפרופסור של שון מגיע לבד לבר שלו.
"איפה הוא?" מייקל שאל, לא באמת אומר את שמו של האסייתי אבל ג'יין הבין, "הוא ישן" פול ענה בחיוך לשאלתו של האחר שגם הבין על מי מדובר.
"הבנתי" חום השיער מלמל, מביט לרגע על ברנדון ומכחכח בגרונו לפני שהזיז את מבטו ממנו, גורם לשרירי לגחך בכעס.
"אפשר את הרגיל?" מייקל ביקש וג'יין קרץ לו בהבנה לפני שהסתובב לאיזור המשקאות ומזג לבן גילו את מבוקשו.
"אתה באמת דלוק על שון?" ברנדון שאל בהפתעה ומייקל נאנח והביט עליו לאחר שלקח מג'יין הסקרן את כוס השתייה החריפה שלו.
"לא" הוא ענה בחדות והקירח כיווץ את עיניו, בודק את האמינות של האחר.
"באמת לא?" ג'יין גם כן בדק את אמינותו של האחר אבל הוא בחר להשתמש במילים, מוצא את זה יותר מועיל מאשר עם מבטים.
חום העיניים הביט עליו וכחכח בגרונו, "באמת" הוא מלמל לפני שלקח שלוק קטן מהשתייה החריפה.
"שקרן" הבלונדיני לחש בחוסר אמונה, גורם לאחר להביט עמוק בטוח עיניו, "אני יכול לראות בברור שאתה לא שלם עם מה שאתה אומר כרגע" ג'יין הסביר בהרמת גבה משועשעת, מצליח לקרוא את מייקל, אחרי הכל להיות ברמן ולנהל בר זה לפעמים כמו להיות פסיכולוג ללקוחות שלך ולאט לאט אתה מצליח לקלוט את ההתנהגויות השונות של כל מצב ומצב.
הפרופסור העדיף לא לענות ולשוב לשתייה שלו, הוא בעצמו לא באמת יודע מה הוא חש כלפי שון.
-
"או~" קול מצחקק נשמע לפתע מאיזור דלת המגורים וג'יין נאנח כשהביט על שון השיכור שיצא החוצה, כנראה שלא הצליח לישון כמו שצריך ללא כדורי השינה.
"הילד הזה" הבלונדיני מלמל, מתכוון ללכת לשון אבל הוא נעצר כשראה את האחר מצביע על מייקל ומצחקק לעצמו בשכרות.
"א-אתה פה~" האסייתי מלמל בזמן שהתקדם למייקל שבהה עליו שאלה, הוא מעולם לא ראה את שון ככה.
"שלום" שון לחש כשהיה קרוב למייקל, תופס את פניו של המופתע ומוחץ את לחייו, גורם לג'יין ופול להביט על הסיטואציה בשעשוע בעוד שברנדון לא הבין מה הולך.
"ש-שלום?!" מייקל מלמל בחזרה, פיו נראה כמו של דג ושון מצא את זה מצחיק והוא צחק לעצמו, מבליט את גומותיו בפני האחר שחקר את התנהגותו.
שון הפסיק לצחוק באיטיות בזמן שהביט על מייקל ושיחרר את הלחיצה על לחייו, עדיין ידיו מונחות על פניו של חום השיער והוא בהה בו בשקט לפני שנאנח וגיחך בעצב.
"א-אתה באמת דומה לו" שון מלמל בשקט, "מה?" מייקל שאל בחוסר הבנה, מביט על הגבר היפייפיה והשיכור שהביט עליו בכאב לא ברור.
"עיניים חומות" שון לחש, נוגע בקצה עיניו של האחר, "גבות חומות" הוא המשיך ללחוש, מלטף את גבותיו של מייקל שנזכר במעשיו של האחר באוניברסיטה מוקדם יותר, "שיער חום" שון לחש בחיוך, אצבעותיו מסרקות את שיערותיו החומות של מייקל שהצטמרר כולו מהמגע העדין של שון.
"אתה באמת" שון הביט על האחר ורכן קדימה יותר, "ב-באמת" הוא לחש ועצם את עיניו כשאפו נגע בשל מייקל ההמום שלא הבין את מעשיו, אבל הוא לחלוטין לא עמד להתרחק ממנו, "דומה לו " הוא לחש לבסוף לפני שסגר את המרחק בניהם ונגע בשפתיו של האחר עם שלו, מנקר את שפתיו של מייקל בעדינות, מפתיע את הנוכחים ובמיוחד את הפרופסור עם העיניים הפקוחות שלא ידע מה לעשות.
-
שון ניתק את המגע לאחר שניות ספורות, נושם עמוק ומביט לתוך עיניו של מייקל שהביט בו גם כן, "שון" מייקל לחש בשקט, "א-אני אשכח אותך" האסייתי מלמל גם כן בשקט לפני שחזר לנשק את מייקל חזק יותר, שפתיו נעות על שפתיו של האחר שקפאו במקומן, נותנות לשפתיים של האסייתי לעשות כרצונן.
שון צעד קדימה, גופו נמצא בין רגליו הישובות של מייקל בזמן שהוא עטף את עורפו של המבוגר יותר, נצמד אליו יותר ומעמיק את הנשיקה כשיכל, לשונו נכנסת לתוך פיו של האחר ומשחקת עם הלשון הרדומה.
עיניו של מייקל נפערו עוד יותר והוא הביט על שון ולאחר מכן על ג'יין ופול שכיסו את פיהם מההלם לפני ששב להביט על שון, מרגיש את לשונו הרטובה ושפתיו הרכות כנגדו.
ומבלי באמת לשלוט בעצמו, עיניו נעצמו והוא שלח את ידו הימנית למותן השמאלית של שון, מושך אותו אליו ומקבל צפצוף קטן מהאחר כלשונו ושפתיו זזו ביחד עם השיכור, מחזירות לו נשיקה כוחנית ועמוקה.
ידו הפנויה של מייקל עלתה לפניו של שון ואחזה בלחיו בעדינות, מדרבנת את האסייתי להמשיך לנשק את האחר ולשקוע בתוך שפתיו.
דמעות קטנות ירדו מעיניו הסגורות של שון והוא היה הראשון לנתק את הנשיקה, עיניו עוד עצומות בזמן שמצחו מונח על מצחו של האחר שפקח את עיניו באיטיות וראה את שון בוכה בשקט עם עיניים סגורות.
"שכחתי אותך" שון אמר בחיוך עצוב בזמן שפקח באיטיות את עיניו הלחות, מביט בתוך העיניים החומות שהביטו עליו בשאלה, הוא שלח את ידו הפצועה ללחיו של מייקל, גבותיו מתכווצות בזמן שחיוכו דעך מטה, "שכחתי אותך סטיבן" הוא לחש ומייקל הביט עליו בבלבול.
"שיט" פול אמר והלך במהירות לצד השני של הבר, רוצה לקחת את שון לפני שיהיה מאוחר מדי.
"סטיבן סמית', שכחתי אותך" מייקל הצליח לשמוע את שון לוחש לפני שפול אחז באסייתי והרים אותו על כתפו, לוקח אותו בחזרה לאיזור המגורים.
-
"א-א-" ג'יין לא ידע מה להגיד, הוא רק הביט על הגבר שנושק על ידי הצעיר בחוסר מילים מוחלט, רואה את מבטו המבולבל של מייקל.
"מה זה היה?" ברנדון צעק בכעס על מייקל, מקנא יותר משהוא צריך, לא מאמין ששון נישק אותו ושמייקל באמת זרם עם זה.
הפרופסור לא דיבר, הוא רק נגע בשפתיו באיטיות והביט על הדלת הסגורה של איזור המגורים.
"סטיבן סמית'" הוא מלמל בחוסר אמונה כשהבין שזה השם של בן הדוד שלו, הבן של אח של אבא שלו.
מה סטיבן קשור עכשיו? מייקל לא בקשר עם המשפחה שלו כבר יותר מ10 שנים ככה שהוא לא באמת יודע מה קורה שם וזה היה נורא מוזר לו לשמוע את שמו של האחר יוצא מפיו של תלמידו שנישק אותו בזה הרגע.
"אל תתייחס אליו" ג'יין צחק בכוח, שומע את מייקל ממלמל את שמו של האקס של שון ורואה שהפרופסור נמצא עמוק בתוך מחשבותיו.
מייקל הביט עליו והתלבט אם לשאול אותו על סטיבן, אבל כשראה את הבעת פניו של ג'יין וכשהוא נזכר בסיטואציה ובבכי של שון, הוא החליט לבדוק את הכל בעצמו מבלי לשאול את האחר.
"א-אני אלך" מייקל מלמל בשקט לפני שהתרומם והניח את הכסף על הדלפק, "אל תספר את מה שקרה" הבלונדיני ביקש, לא רוצה ששמועות ירוצו באוניברסיטה על מערכת יחסים בין הפרופסור לסטודנט ואז שון יקבל על הראש מהסביבה ומאביו.
מייקל רק הנהן והלך משם, תופס מונית ונוסע לביתו בזמן שהמחשבות מציפות את ראשו.
-
שון פאקינג נישק אותו, לא רק שנישק אלא צירפת אותו, והוא בשיא טיפשותו איבד את יכולת החשיבה שלו ונישק את תלמידו בחזרה.
לא מספיק כל הסיטואציה המבלבלת הזאת, שון קרא לו בשם של בן דוד שלו ובכה כשהוא לוחש לו שהוא שוכח אותו, מה לעזאזל קרה בניהם ואיך הם קשורים אחד לשני? הוא לא ידע אם סטיבן גיי או לא, סטיבן היה בערך בן 14 כשמייקל עזב את המשפחה בגיל 17, הם לא באמת היו קשורים אחד לשני אבל שניהם לקחו שיעורי פסנתר ביחד וזה היה השיח העיקרי בניהם.
"אני צריך לבדוק מה לעזאזל קורה פה" הוא מלמל לעצמו בשקט, מחליט לחפש את מספר הטלפון של החברה של ראלף, דוד שלו, ולנסות לשאול אותו על סטיבן ושון, הוא קיווה בכל ליבו שאולי הוא טועה וזה סטיבן אחר.
-
הוא השאיר את העודף לנהג ורץ במהירות מחוץ למונית, רוצה להגיע כמה שיותר מהר לבית שלו.
-
מייקל התיישב על הכיסא למול השולחן הקטן בחדר השינה שלו ופתח את המחשב נייד אחרי שהוא שם על עיניו משקפי ראייה בשביל שיהיה לו נוח יותר לקרוא את הכתוב על המסך המואר.
הוא כתב במהירות את שם החברה של דודו ומצא אותה בשורה הראשונה, הוא נכנס במהירות לדף של החברה ובדק בריכוז את הכתוב, מתעלם מהתוכן המילולי והלא מעניין ומדפדף מטה עד שמצא את מספר הטלפון והמייל של החברה.
הפרופסור שמר את מספר הטלפון והמייל בנייד הפרטי שלו, מחר הוא יבדוק את הכל.
-
מייקל הוריד את המשקפיים וכיבה את המחשב לפני שנאנח בכבדות, "התנשקתי עם התלמיד שלי" הוא לחש לעצמו בזמן שהכה את מצחו באכזבה, "ואני פאקינג מתרגש מזה" הוא הוסיף והניח את ידו על לוח החזה שלו, מרגיש את פעימות ליבו החזקות שהעידו על רגשותיו, "אז אני בסופו של דבר יותר ממסוקרן לגביו" הוא הגיע למסקנה עם עצמו לפני שעצם את עיניו ונשף אוויר בכבדות, לא מרוצה מעצמו.
-
הוא התרומם מהכיסא והחליט שמקלחת טובה תעזור לו להתעורר מההלם שבו הוא שוהה.
----
"אני נישקתי אותו " שון מלמל בזמן ששכב על המיטה ולצידו פול ישב, מביט על האסייתי השיכור שחייך לעצמו.
"נישקתי את סטיבן" היפני לחש ושומר הראש נאנח למשמע דבריו, "סטיבן בכלא" פול לחש וליטף את שיערו השחור של האחר שהביט עליו בעצב מבולבל.
"נ-נכון" שון מלמל, כאילו וניזכר במציאות, "נישקתי את מייקל" הוא מלמל ואז צחק בקול כשהבין מה הוא עשה.
"אבא שלי ימות כשהוא יגלה שצירפתתי את הפרופסור שלי" הוא נחר מרוב צחוק ופול רק הביט עליו בשקט, זה לא הצחיק אותו במיוחד כי הוא ידע שזה רק יפגע בשון עוד יותר.
"תלך לישון" השרירי מלמל והאחר הפסיק לצחוק והביט עליו בריקנות מוחלטת לפני שעצם את עיניו וגופו התקפל בתוך עצמו, פול נשך את שפתו התחתונה, הוא ידע מי זה מייקל טוב מאוד, אחרי הכל הירו חקר על הפרופסור של שון לא מעט, במיוחד כשהוא גילה שאביו הוא הדוד של סטיבן ושהוא חלק מפרויקט גדול שלו.
-
פול נאנח כשהבין שאולי הוא היה צריך להרחיק את מייקל משון למרות בקשתו של הבוס שלו לא להתערב ביחסים בניהם כי זה רק יכול להועיל לפרוייקט שלו.
"אני מצטער" השרירי מלמל לגבר הישן לפני שנשק למצחו, כועס על עצמו שהוא לא יכול לעשות שום דבר בנושא.
---
"הוא נרדם?" הבלונדיני שאל את פול כשחזר לעמוד לצידו מאחורי הבר, "כן" השרירי מלמל בניתוק וג'יין הביט עליו, "קרה משהו?" הבלונדיני שאל כשהבחין בהתנהגות המוזרה של האחר, "לא קרה כלום" פול לחש בחיוך, מסתיר את אכזבתו מעצמו בזמן שליטף את ראשו של בן זוגו.
"הבן זונה הזה" ברנדון קילל את מייקל, מנותק לחלוטין מכל המידע והמצב, יודע שהוא רק ראה את הגבר שהוא דלוק עליו מנשק את הגבר שהיה אמור לשכב איתו.
"לעזאזל" הקירח מלמל והשעין את ראשו על דלפק הבר, גורם לזוג לצחקק על התנהגותו.
---
"שון" מייקל לחש לעצמו כששכב על המיטה הגדולה והריקה, חושב על תלמידו בצורה שהוא לא צריך לחשוב.
"מה אני אעשה איתך עכשיו?" הוא שאל את האוויר לפני שנאנח ועצם את עיניו, מנסה להירדם למרות שהוא ידע שזה הולך להיות לילה ארוך ללא שינה.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Lãng mạnשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
