שון התעורר בזמנו הטבעי, גופו לאט לאט משתחרר מתנוחת העובר והוא התמתח על המיטה, העיניים שרפו לו וגרונו היה יבש יותר מהרגיל, נותנים לו להיזכר במה שקרה אתמול.
האסייתי נאנח לעצמו בזמן שהתעורר לישיבה, שיערו השחור מבולגן ושפתיו נפוחות ואדמדמות, הוא גירד בראשו בבלבול, ממתי הוא מתעורר לפני שג'יין מעיר אותו?
"אני לא רוצה ללכת" היפני מלמל לעצמו בלחש, לא רוצה ללכת לאוניברסיטה ולפגוש את מייקל, זה הדבר האחרון שהוא רצה לעשות כרגע.
-
שון לקח את הטלפון שלו מהשידה שליד המיטה, מסתכל על הטלפון ונבהל מהשעה, "א-אחד בצהריים?" הוא גמגם לעצמו, מה לעזאזל? קרה משהו לבלונדיני במקרה?
היפני נעמד במהירות מהמיטה, מפחד שאולי באמת קרה משהו לג'יין שמנע ממנו להעיר אותו, הוא רץ קלות לדלת ופתח אותו, הולך לחדר הזוגי של ג'יין ופול, שומע צעקות.
-
"פול, אמרתי לך שאני לא שולח אותו לשם יותר ונגמר הסיפור!" הבלונדיני צעק לטלפון שהיה על ספיקר, כועס על השרירי העקשן, "בייב, זה רק יפגע בך" פול הסביר, מנסה להיות עדין כמה שיותר לאחר, אבל הוא באמת הרגיש שעוד קצת וגם הוא מתפרץ.
"לא אכפת לי!" ג'יין צעק, דואג לשון יותר משהוא דואג לעצמו, "בבקשה ג'יין זה רק יהרוס לך את החיים אם תמשיך ככה, הירו לא ירחם גם על שון ואתה יודע את זה!" פול הרים את טונו, מתהלך על גג המשרדים של עבודתו, שם הוא יכול להרגיש בטוח עם לפרוק את צעקותיו, וג'יין גיחך בכעס, "תגיד להירו הזה שלך ששון הוא יותר הילד שלי מאשר שלו ושאם הוא רוצה להרוס לי את החיים אז שיהרוס לי, בשון אני לא אתן לו לגעת" מנהל הבר התעקש, כועס יותר מדי על שומר הראש.
"ג'יין, אתה חושב ששון באמת ייתן לך להיפגע?" פול צעק, מנסה להכניס באחר קצת הגיון, בלעדיי הבר יהיה לאחר קשה להסתדר, ג'יין גם ככה לא בקשר מלא עם הוריו והמקום המחייה שלו ייהרס אם הוא ימשיך בהתנהגות שלו, "זאת ההחלטה שלי" ג'יין מלמל והאחר נאנח לטלפון, "אתה יודע שהירו עוד יגלה את זה בקרוב והוא יפעל" השרירי הזהיר את אהובו העצבני, "אם כך תבוא איתו יד ביד ותהרוס אותי" הבלונדיני עקץ, מכאיב לפול שהיה גם ככה על חבל דק, קשור בין שני עולמות שונים.
"זאת העבודה שלי ג'יין" פול מלמל בלחש והאחר נגס בשפתו, הוא ידע שפול עושה את כל המאמצים בשביל לממן את שניהם, הוא ידע שפול עובד שם שנים על גבי שנים וזה המקום הכי בטוח בשבילו להתקדם, "אני יודע פול, אבל אני לא מתכוון לאבד את עצמי בגלל העבודה שלך" הקטן הסביר, מתהלך בתוך חדרו, "אז אתה מתכוון להמשיך ולהתנהג ככה?" השרירי שאל ברוגז, "כן" האחר ענה בחדות, לא מוכן לוותר על עמדתו, גם אם זה כנגד אהובו וגם אם זה אומר שיכול להיות שיעיפו אותו מהבר שלו עצמו- גם אם זה יהיה באופן לא חוקי, כסף יכול להרוס אותו אם הוא יפעל נגדו ולהירו יש לא מעט כסף.
"אני הזהרתי" פול אמר באנחה, מיואש מלהילחם עם האחר, "ואני הבנתי" ג'יין השיב והשרירי עצם את עיניו לפני שניתק את הטלפון, לא רוצה להמשיך ולדבר עם האחר, לפחות לא עכשיו כשהוא עצבני מדי בשביל לדבר כמו שצריך.
---
הדלת נפתחה באיטיות וג'יין הרים את עיניו, רואה את שון הדומע למולו, "שון" ג'יין לחש והלך אליו, מחבק אותו בחוזקה, "אני הולך לאוניברסיטה" שון מלמל לחיבוק, בוכה לכתפו של האחר, "לא, אתה לא" הגדול יותר אמר ברוגע, צועד אחורנית ומנגב את דמעותיו הלא פוסקות של האחר.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Romansשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
