"אני שמחה שהקדמת את הפגישה שלנו ביום" ברטה אמרה בחיוך כשהביטה על שון השקט עם העיניים הריקניות, ג'יין התקשר אליה וביקש ממנה לראות את שון בדחיפות, מספר לה שהוא עבר לא מעט התקפים מאז הפגישה האחרונה שלהם והיום היה לו התקף חזק במיוחד.
-
"כמה התקפים היו לך?" היא שאלה בחיוך מרגיע, יושבת למול האסייתי השבור שאיבד תקווה בעצמו, הוא ישב מעט כפוף ומבטו היה מכוון מטה, הוא חשב לעצמו ארוכות, סופר את ההתקפים שהיו לו במשך ששת הימים שעברו מאז השיחה עם סגולת השיער, "חמישה התקפים" הוא מלמל בשקט והיא פערה מעט את עיניה, מבינה את רוע המצב.
"מתי הם הכי חזקים?" היא שאלה, מסתכלת על שון שעדיין הביט על הקרקע, ידיו משפשפות את בירכיו הצמודות והוא נגס בשפתו, "אחרי החלומות" הוא לחש והיא נאנחה, "אילו חלומות?" היא שאלה למרות שידע על מה מדובר, רוצה לברר את זה לעומק, "חלומות עם זיכרונות מהעבר" הוא הוסיף וכחכח את גרונו, "מהעבר אתה מתכוון לזמן ששהית בו עם סטיבן בדירה שלך?" היא ביררה והוא הנהן, נותן לה להבין שזה בוודאות מה שהיא חשבה שזה.
"אני מבינה" היא לחשה, כותבת לעצמה נקודות בזמן שהביטה מדי פעם על שון, כותבת את ההבחנה שלה על התנהגותו, "אתה לוקח כדור בכל התקף?" ברטה שאלה ושון הרים אליה את עיניו והנהן שוב, לא מוצא לנכון לדבר, "אתה אוכל כמו שצריך לפני?" היא רצתה לדעת וראתה ששון חושב על שאלתה.
"אני לא אוכל בבוקר, אני בדרך כלל שותה קפה ואולי אוכל כמה עוגיות, אחרי זה אני באוניברסיטה עד לצהריים ואני לא אוכל שם, כשאני חוזר לבר ג'יין נותן לי לאכול וזהו" הוא אמר לאחרת שנאנחה ארוכות, "זה לא בסדר שאתה לא אוכל!" היא נזפה בשון, יודעת עד כמה שזה מסוכן ולא בריא לא לאכול לפני כדור שכזה, במיוחד כששון גם שותה אלכוהול באופן יום יומי, "אתה צריך לאכול ארוחת בוקר כמו שצריך, בטוח ובטח שצהריים" היא המשיכה ושחור העיניים הסתכל עליה, רואה בעיניה עד כמה שהיא רצינית עם הנושא הזה, "אוקיי" הוא השיב והיא נאנחה שוב.
"איך קוראים לפרופסור החדש?" המבוגרת שאלה ושון הביט עליה בבלבול, אבל היא לא דיברה ורק הביטה עליו, מחכה לתשובתו, "מייקל" הוא מלמל והיא כתבה את שמו על הדף, "אני לא יודעת אם הוא אחד מהגורמים לכך שאתה חווה לא מעט התקפים, אבל מאז שהוא הגיע כל זה קורה לך, אולי תנסה להתרחק ממנו מעט, אני יודעת שהוא הפרופסור שלך ואין לך באמת ברירה אלא להיות איתו בשיעור, אבל חוץ מזה, תנסה לא להיות קרוב אליו, אני רוצה לבדוק אם אני צודקת" היא אמרה ושון לא יכל שלא להרגיש מעין הרגשה מבלבלת בביטנו, הוא לא ידע להצביע על התחושה הזאת, אבל הוא ידע שהוא לא באמת אוהב את ההרגשה שמילותיה עשו לו.
הפסיכולוגית הביטה עליו, רואה את הבעת הפנים המשונה שלו, "אתה לא רוצה להתרחק ממנו?" היא שאלה בחדות והוא הסתכל עליה עם עיניים מבוהלות בזמן שהניע את ראשו במהירות לשלילה, "ז-זה לא ככה, אין לי בעיה להתרחק" הוא אמר בקול והיא יכלה להבחין ברעד ובגמגום שבקולו, אבל היא ידעה שעדיף לה לא לשאול מה פשר הרגשות של האחר.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Romanceשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
