"אני מתגעגע" מיר אמר בחיוך לטלפון, טוב, למעשה טונו נשמע מחוייך אבל מבטו היה חשדני יותר מאי פעם, "גם אני מתוקי" סטיבן השיב בחיוך לטלפון שבאוזנו, מסתכל על שון ששכב כבול על הריצפה.
"כבר שבוע מאז שטסתם" ירוק העיניים מלמל, יודע שהם למעשה לא טסו, אבל הוא לא יגיד את זה לסטיבן, "כן, אני מנסה להרגיע אותו אחרי שהוא ראה אותי ואותך" השרירי אמר בחיוך, משקר לאחר והולך לצידו של שון שהיה עם כיסוי פה והביט עליו באימה.
"סטיבן" מיר מלמל, עומד כמה מטרים מהדירה שבה בן זוגו ושון נמצאים, "כן מתוק?" סטיבן אמר והוריד את מכנסיו לפני שרכן מטה אל שון, מלטף את פיו של האחר שרעד ממגעו, "שון בסדר, נכון?" הקטן שאל לטלפון וסטיבן הרים גבה, בוחן את שון המדמם והפצוע, "כן, הוא בסדר" השרירי אמר בחיוך ומיר נאנח בהקלה, מאמין למילותיו של האחר.
סטיבן התרומם והלך אל רגליו של שון, פוסק את גופו העירום של האנוס למולו לפני שהוריד את הבוקסר שלו עצמו וירד על ברכיו לבין רגליו הפצועות של שון, "אני צריך לנתק בייבי בוי, שון רוצה לשחק קצת" סטיבן אמר ברוגע למכשיר הסלולרי ושון הביט עליו בפחד, יודע מה הוא הולך לעשות, "אל תהנה בלעדיי יותר מדי סטיבי~" מיר התבכיין, מביט על הדירה מרחוק ורוצה רק להיכנס פנימה ולקחת את סטיבן אליו, לחלוק את בן זוגו עם שון זה לא דבר קל.
"אל תדאג, אני תמיד חושב עלייך" השרירי מלמל ורכן מטה עם גופו העליון אל גופו של שון, מביט בתוך עיניו של האחר שהחלו לדמוע בפחד, "אני אוהב אותך" סטיבן מלמל לטלפון ושון עצם את עיניו, לא רוצה לראות את פניו של האחר יותר, "גם אני אותך" מיר השיב בחיוך, "ביי ביי" סטיבן מלמל ולחץ על לנתק, טוב זה מה שהוא חשב כי למעשה השיחה לא באמת התנתקה והוא הניח את הטלפון על הריצפה.
-
מיר הקשיב בבלבול למתרחש, בהתחלה סטיבן צחק בקול, "ככה עובדים על אנשים, כדאי לך ללמוד שוני" הוא שמע את סטיבן ממלמל ואז צליל של דבק נתלש נשמע ברקע ואחריו הגיעו נשימות כבדות, "ככה יותר נוח, נכון?" קולו של סטיבן עוד פעם נשמע ומיר הצמיד את הטלפון לאוזנו, מתחיל לשמוע את היבבות השקטות של שון.
"או זה טוב" סטיבן גנח ואז נשמעו עוד גניחות ויבבות חזקות, צלילים רועשים שהזכירו למיר סטירות ואגרופים נשמעו גם כן והבכי של שון נשמע חזק יותר, "ס-סטיבן תפסיק" הקטן שמע את קולו השבור של שון והוא הביט על הדירה בעיניים מבוהלות, שומע את הגניחות, את הבכי, את המכות, את האונס ואת ההתעללות.
גופו של מיר רעד בחוסר אמונה והוא ניתק במהירות את השיחה, מכרסם את ציפורניו בלחץ ורץ אל הבית שבו הכל מתרחש, הוא נעצר למול הדלת כששמע את הצרחות של שון ואת הצעקות של סטיבן שאמרו לו לשתוק, מיר פחד, הוא יותר מפחד, הוא היה מבועת והוא לא ידע מה לעשות.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Lãng mạnשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
