תרפא אותי, פרופסור -פרק 1-

17.5K 552 466
                                    

ג'יין נאנח כשפתח את החדר האקוסטי שבתוך האיזור האקוסטי גם כן של הבר שלו, הוא הרים את הפוני הבלונדיני שלו מעלה בייאוש, רואה את שון ישן בצורת עובר, סגור בתוך עצמו, בזמן שגבר זר מחבק אותו.
מנהל הבר גלגל את עיניו, מיואש.

כמו תמיד, עד מישהו חד פעמי ששון זיין.

-

"לקום!" ג'יין אמר כשנכנס לחדר, מוחא כפיים וגורם לשני הגברים העירומים להתחפר בתוך עצמם, ממלמלים משהו לא ברור.

"שון תקום, יש לך שיעור ללכת אליו" ג'יין התיישב על המיטה, מלטף את זרועו של הגבר הצעיר ממנו.

-

"לעזאזל" שון מלמל, שונא את העובדה שהוא צריך ללכת למקום המזדיין הזה רק כי האבא המזורגג שלו מאיים עליו.

"קדימה יפיופי, אתה לא רוצה שאבא שלך יסגור את המקום, נכון?" ג'יין אמר בחיוך, יודע ששון לא יאפשר דבר כזה, חיוכו עלה מעלה יותר כששון התרומם, שיערו השחור מבולגן ועיניו עוד עצומות, "שונא את היפני הזקן הזה" הוא לחש בעייפות, פותח את עיניו השחורות באיטיות.

הוא הסתכל על ג'יין שחייך אליו כמו הורה מאושר, "מה?" הוא שאל את המבוגר ממנו, רוצה לדעת מה פשר החיוך, "סתם, אתה פשוט יפה" ג'יין מלמל והאחר גיחך, חושף מעט את גומותיו, "שפול לא ישמע אותך" שון אמר והאחר גיחך גם כן, "הוא יודע שאני אוהב אותך מלא" הוא אמר בקטע אבהי, מסדר מעט את שיערו של האחר.

-

"תעיר אותו" שון אמר לאחר, מסתכל על הגבר שישן עוד במיטה לפני שהלך להתרחץ.

"היי!" ג'יין אמר, בועט בזר עם רגלו, "מממממ?" הגבר מלמל בכעס, פותח את עיניו ורואה את מנהל הבר, "תקום ותלך" הבלונדיני אמר בנוקשות והאחר נאנח והתרומם, מתלבש לפני שהביט באחר ברוגז, יודע שזה תמיד ככה בכל פעם שהוא שוכב עם שון.

הוא מלמל משהו לא ברור לפני שיצא מהחדר, נכנס לבר ויוצא ממנו.

-

הבלונדיני הסתכל על המיטה, "הילד הזה" הוא מלמל, מחליט להחליף את המצעים, דואג לשון.

---

"אני אחזור" שון אמר בחיוך, גומותיו הופכות לבורות עמוקים על לחייו הלבנות, ג'יין הנהן, נושק ללחיו של האחר שגם כן ניקר את הלחי שלו לפני ששון שם קסדה ועלה על אופנוע שלו.

"תהיה זהיר!" ג'יין קרא כששון התחיל להתרחק, והאחר הרים את ידו, מנופף לו, "תחזיר את היד!" הוא צרח בדאגה ושון ציחקק והחזיר אותה למקום, עוד יום מתחיל.

---

הוא עצם את עיניו, מוציא סיגריה מכיסו ומדליק אותה לפני שיכנס בשיערי האוניברסיטה, מרגיע את עצמו.

הוא פתח את התיק, בודק שכל הכדורים שהוא צריך נמצאים, ממשיך לעשן ולהישען על הגדר, עוצם את עיניו.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now