ברטה הסתכלה עליו, רואה איך ששון זורח ומצחקק לעצמו, אם היא לא הייתה מכירה אותו כנראה שהיא הייתה חושבת שהוא לחלוטין משתגע, אבל היא כבר יודעת ששון מספיק משוגע בשביל להשתגע רק עכשיו.
"המצב רוח שלך טיפונת השתנה מהמפגש שלנו אתמול" היא התחילה לדבר, מגישה לשון סוכרית זכוכית והוא לקח אותה בשמחה, מוציא עם שיניו את הממתק מהעטיפה ישירות אל תוך פיו, ממתיק את הרגשתו הכבר מתוקה עוד יותר.
"אבל קודם כל נתחיל במה קרה לך ביד? אני מקווה שזה מה שאני חושבת שזה" היא אמרה ברצינות ושון הביט על ידו החבושה ואז עליה בחיוך משועשע, יודע ממה היא חוששת, "לא חתכתי את עצמי ברטה" הוא הרגיע אותה, נותן לה לנשוף אוויר ברוגע מפיה, "נכוויתי קצת כשניסיתי לבשל" הוא הסביר והיא הנהנה, "תהיה זהיר, זה יכול לגרום להתקף" היא אמרה, יודעת כבר מה יכול לגרום לו להעלות זיכרונות מהעבר.
"את האמת שקיבלתי" הוא מלמל והיא נאנחה בכבדות, "אבל שוב הצלחתי להירגע מבלי כדור" הוא הוסיף והיא הביטה עליו בהפתעה, "עוד פעם המישהו הזה?" ברטה שאלה ושון חייך חיוך גדול, נותן לה להבין עוד לפני שהוא הנהן אליה.
"התחלנו לצאת, אני אוהב אותו" הוא מלמל והיא באמת הייתה מופתעת, לא מאמינה שהרגע הזה הגיע, שון הגיע אליה כילד שבור ומפוחד, אחד שלא בוטח באף אחד חוץ מפול, עם השנים היא ראתה איך שהוא משתנה לאט לאט, אבל היא לא באמת חשבה שהוא יצליח להיפתח בכזאת מהירות למישהו עד למצב של להתאהב בו ולהתחיל זוגיות.
"הוא כנראה מיוחד" היא אמרה בחיוך והוא הנהן במהירות, "מאוד, אני מרגיש כאילו ואני בחלום כשאני איתו" האסייתי מלמל, מוצץ את הסוכרייה שהפרישה עוד מתיקות בפיו, "חלום טוב כמובן" הוא הוסיף כשראה את מבטה השואל והיא הנהנה בחיוך, כותבת את זה.
"שכבתם?" היא שאלה בסמכות, יודעת ששון לא ירים גבה מהשאלה החטטנית, "כ-כן" הצעיר מלמל, משחק עם אצבעותיו, "אני מניח לעצמי שהשאלה הבאה שלך תהיה מה הייתה העמדה שלי במהלך הסקס, נכון?" הוא שאל אותה בזמן ששילב את רגליו, "צדקת" היא צחקקה, "אבל אתה לא חייב לענות כמובן" היא מיהרה להגיד, "הייתי הפסיבי" הוא אמר לה בכנות והוא יכל לראות את חיוכה המרוצה בזמן שכתבה דבר מה על הדף, "את עד כדי כך מרוצה שמישהו הצליח לחדור אלי?" הוא שאל בהשתובבות והיא גיחכה, מרימה לו גבה בשעשוע, שוב פעם מורידה מסמכותה לפניו והוא הודה לה על כך כרגיל.
"איך היה?" היא שאלה ברצינות, "היה לך התקף?" היא שאלה שוב ושון חייך, "לא היה לי התקף אבל פחדתי נורא" הוא התחיל והיא הנהנה בהבנה, היא גם ככה לא באמת תיארה לעצמה שיהיה לו קל בהתחלה, "אבל הוא הרגיע אותי לא מעט ויצר איתי הרבה קשרי עין, הוא גם נגע בי והראה לי שהוא איתי בכל המובנים, מה שעזר לי להתרגל למצב" הוא הסביר והיא הנהנה, כותבת נקודות, "הוא גם קיבל את הצלקות שלי בצורה טובה, זה מצא חן בעיניי" הוא גיחך, ממשיך לשחק עם הסוכרייה בפיו והיא חייכה אליו, מקשיבה לדבריו כמו שצריך.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Roman d'amourשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
