תרפא אותי, פרופסור -פרק 51-

4.6K 352 512
                                    

הם ישבו מסביב לשולחן האוכל הגדול, פול נעמד מאחורי שון, אבל הצעיר במהירות משך אותו לישיבה לצידו, לא מתכוון לתת לו לעמוד.
תומאס ישב מצידו השני של שון בעוד שהמבוגרים ישבו מהצד הנגדי, לידיה וג'ונתן הביטו באושר על שון בעוד שרבקה והירו הביטו בשמחה על תומאס, מאמינים שעשו את הבחירות הנכונות.

-

"בתאבון" הירו אמר כשהעוזרות הגישו את המנה הראשונה, "בתאבון" כל השולחן השיב ושון הכה מעט עם מרפקו את הזרוע של פול כשהאחר לא נגע בכלי האוכל שלו, מסמן לו להתחיל לאכול גם כן והשרירי התאפק לא להיאנח ועשה את המבוקש.

שון אכל גם כן, מתחמק מהמבטים של כולם ומתרכז רק בעצמו ובפול.
"אז שון, מה אתה עושה עכשיו?" לידיה שאלה ושון הרים אליה את עיניו, "אני סטודנט" הוא השיב בחיוך והיא הנהנה בהבנה, "אתה עובד איפשהו?" היא שאלה והירו כחכח בגרונו, תופס את תשומת ליבו של שון והמבוגר הניע את ראשו לשלילה, מצווה על האחר לא לספר על כך שהוא עובד בבר ושון הבין זאת.

"אני מתרכז בלימודים כרגע" הוא אמר בחיוך, מוריד יד אחת מתחת לשולחן רק בשביל לאגרף אותה ברוגז, "מצויין" ג'ונתן השיב ברצון, מחייך אל שון ואז אל בנו בשמחה, "תומאס עובד איתי בחברה" ג'ונתן אמר לחצי יפני שהביט על תומאס לאחר מכן, "אה, באמת?" הוא שאל בחיוך מאולץ ותומאס חייך אליו והנהן, "הוא בן 24, אתם כמעט באותו הגיל" רבקה אמרה בחיוך ושון הסתכל עליה, "מגניב" הוא מלמל ופזל אל פול שהיה כנראה עסוק בלהחזיק את כעסו גם כן.

שון לא היה טיפש, הוא הבין מה הם מנסים לעשות, אחרי הכל חודשיים שלמים עם ג'יין והוא התחיל להבין שלהיות תמים בעולם הזה, זה לא משהו שצריך באמת להתרחש אם אתה רוצה לשרוד בו.

-

"אתם מתאימים" הירו אמר בחיוך ושון הביט עליו, הנה זה מתחיל.
הוא חייך קלות, לא רוצה לעשות בושות להורים שלו, אבל זה לא אומר שהוא יסכים לצאת עם תומאס.

גם הוא חלק מהמזימה של אבא שלו? גם הוא כמו סטיבן חלק מעסקים? אבא שלו לא למד את הלקח אחרי מה שסטיבן עשה לו? ולמה הם בכלל רוצים לשדך לו מישהו? הוא גדול מספיק בשביל להחליט לבד.

-

שון חזר לאכול, לועס בחוזקה את האוכל בפיו, ככה הוא הצליח לפרוק מעט את עצביו, "יש לך..." הוא שמע את תומאס ממלמל מצידו והוא הביט עליו, מסתכל על עיניו הכחולות של האחר שהזכירו לו מעט את העיניים של ג'יין, ומבלי באמת אזהרה תומאס שלח את ידו וניגב את צד פיו המלוכלך של שון, "לכלוך" הוא השלים את דבריו ושון הביט על אגודלו של תומאס, רואה שלאחר מכן הוא מנגב אותה עם מפית.

ואז ראשו של שון התחיל לכאוב.
*"תפסיק להתלכלך ואז אני אפסיק"* שון יכל בוודאות לראות בזיכרונו את מייקל, ובמהירות, מבלי באמת להבין מה קורה, זיכרונות התרוצצו בראשו. הוא אכל עם מייקל על הגג, הוא אכל בבית של מייקל, *"מי אמר שאני רווק?"* מייקל שאל ואז שון נזכר שחווה התקף, אז זה היה מייקל, הוא זה שהציל אותו, הוא זה שהנשים אותו על הגג.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now