"מה יקרה עם העבודה שלך?" שון שאל, שוכב על צידו, ראשו מונח על הזרוע של מייקל ששימשה לו ככרית, לא היה להם באמת כוח להתקלח או לעשות משהו חוץ מלשכב על המיטה מתחת לשמיכה ולדבר עד שהם ירדמו, לפחות זה מה שהם הניחו לעצמם שיעשו.
"אני מחר אדבר עם המנהל, אני אראה מה יהיה" מייקל אמר, שכוב גם כן על צידו ומסתכל על שון, "אתה יודע שבטח כבר עכשיו רצות עלינו שמועות, נכון?" הצעיר שאל ומייקל הנהן, הוא כבר תיאר לעצמו את הרכילויות שהולכות להיות ואת אלו שכבר קיימות, "אבל זה לא משנה, העיקר שאתה איתי" הוא לחש, מלטף את שיערו של שון שחייך אליו.
"מרוב כל הבלאגן שהיה, שכחתי שרק אתמול הזיכרון חזר אלי" שון גיחך ומייקל גיחך גם כן, "כמעט שנה עברה עד שנזכרת" מייקל מלמל והאחר נאנח והביט עליו, "היה לך קשה" שון אמר, לא שואל, הוא ידע שהיה לאחר קשה, ומייקל נשם עמוק וחייך כששון חיבק אותו, ראשו של הקטן על חזהו שלו, "זה יהיה מרושע אם אני אגיד לך שאני שמח שחשבת עליי כל הזמן הזה?" שון שאל והאחר צחקק והידק את החיבוק, "זה יהיה מרושע יותר אם לא היית שמח" מייקל לחש ונשק לקרקפת של שון.
"אני אוהב אותך" מייקל לחש ושון הרים את ראשו אל האחר, "גם אני" הוא השיב ונשק לסנטרו של מייקל, מחכה שהאחר יגיב ומייקל ידע זאת והוא חייך ונישק את שפתיו של שון ברכות, לא יותר מדי, ניקור ארוך ועדין לפני שהם חזרו להתחבק, נרגעים מהנוכחות של השני.
-
"המשפט אמור להיות עוד מעט" שון מלמל ומייקל נאנח וליטף את גבו של הצעיר ממנו, "כן" מייקל השיב בלחש, "אתה חושב שהם מפחדים?" המלוכסן שאל, עוצם את עיניו ונהנה מהמגע והניחוח של האחר, "מפחדים כנראה על העסקים שלהם" חום העיניים אמר בזלזול ושון חייך קלות, מרגיש טוב יותר כשהוא חושב על זה ככה, "אם הם יכנסו לכלא לפחות הם יהיו באותו המקום" הצעיר מלמל, "אתה חושב שראלף יהיה עם סטיבן?" שון שאל ומייקל שתק והמשיך ללטף אותו, כנראה שגם הוא לא יודע.
-
"אתה עדיין אוהב את סטיבן?" מייקל שאל לפתע ושון התרחק במהירות מהחיבוק רק בשביל להביט עליו בחוסר הבנה, "לא, אני לא אוהב אותו" הצעיר אמר בכנות ומייקל חייך בהקלה, הוא פחד שאולי הרגשות לסטיבן נשארו אצל הצעיר גם אחרי שהזיכרון חזר אליו, "אני אוהב אותך מייקל" שון אמר בכנות, חושף את גומותיו לאחר, "גם כששכחתי אותך הרגשתי אליך משהו שונה, ובסוף גם התאהבתי בך מחדש" שון הוסיף וצבט את לחיו המחוייכת של מייקל, "אידיוט אחד" הוא לחש לבסוף לפני שניקר את שפתיו של מייקל שוב, מחייך לנשיקה כשמייקל אחז באחורי ראשו ולא נתן לו ללכת לאחור.
שון החליט לזרום עם הנשיקה, מאפשר למייקל להזיז את שפתיו ורק לאחר מכן הוא הצטרף אליו, מרגיש איך שלשונו החמימה של מייקל רוצה להיכנס פנימה והוא פתח את פיו רק בשביל לנשוך אותה קלות, שומע את מייקל מגחך והוא חייך לפני ששחרר את הלשון של האחר, מאפשר לה להיכנס פנימה ולהתאחד עם לשונו שלו.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Lãng mạnשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
