"הנה" מייקל לחש אחרי שהניח קוביות קרח בתוך מגבת, לאחר מכן הוא הניח את הבד הקריר בעדינות על פניו של האחר שישב על כורסא במשרד שלו.
"אני יכול לעשות את זה לבד" שון מלמל ברוגז ולקח את המגבת מידו של האחר, מניח אותה על לחיו למרות שהוא באמת לא מבין למה לעזאזל הוא צריך להניח אותה על הלחי שלי, זאת בסך הכל הייתה סטירה, הוא עבר דברים גרועים מזה.
"קפה?" מייקל שאל ושון הרים גבה, "אתה לא צריך להיות נחמד אלי, אתה יודע נכון?" האסייתי אמר ברצינות והאחר גיחך, "אני נחמד לכולם" הגדול יותר אמר, גורם לאחר לגלגל את עיניו, "כן..." שון מלמל, מכה בעדינות את לחיו במגבת הקרה.
"אז קפה?" חום השיער שאל שוב, "כפית אחת ובלי סוכר" שון מלמל והאחר חייך, מרוצה ששון הגיב לו.
-
היפני הוריד את המגבת עם הקרח על השולחן ולקח מידו של האחר את כוס הקפה החד פעמית.
"תודה?" מייקל שאל את האחר, מצפה לשמוע ממנו את המילה הזאת ושון רק הרים גבה, לוגם מהקפה בזמן שהביט בו בהשתעשעות והאחר צחקק, מתיישב למול שון בכורסא ומשלב את רגליו, רגל מעל רגל, "זה לא יקרה אני מבין" הוא אמר, מביט על הקפה שלו ונאנח לפני שלגם מעט, מחזיר את מבטו לשון שעיניו טיילו מסביב לחדר, חוקר את המקום.
הוא חייך כשראה שעיניו של האחר נתקעות על פיסלון של פסנתר שמונח על שולחן המחשב שלו, "אני מנגן בפסנתר" מייקל אמר, מסביר לו את פשר הפסל, "לא שאלתי" שון מלמל ונאנח לפני שהחזיר את מבטו לכוס הקפה שלו.
"אפשר לעשן פה?" הוא שאל כשהביט על מייקל, רוצה להירגע קצת והאחר הביט עליו לכמה שניות, חושב מה להגיד.
"בבקשה" מייקל מלמל לבסוף, מאשר לאחר לעשן, שון חייך מעט- יותר לעצמו מאשר למייקל, לפני ששלח את ידו לתיקו, מוציא את חפיסת הסיגריות ביחד עם המצית.
בעל הגומות הכניס את העצם הדקיק לפיו, מחזיק אותו בעדינות בין שפתיו לפני שהדליק את המצית, שורף את ראש הסיגריה עד שהיה ניתן לעשן אותה כמו שצריך.
הוא החזיר את החפיסה לתיק ביחד עם המצית, משלב גם הוא את רגליו בזמן שנשען מעט יותר על הכורסא, מחזיק את הסיגריה בשתי אצבעותיו ושואף אותה פנימה לפני שניתק אותה מפיו ונשף את העשן בחדר הסגור, לוגם באיטיות מהקפה החם, מביט לתיקרה.
מייקל בהה בו, רואה את ההתנהגות של האחר ומחייך, הוא יודע שיש בו משהו מיוחד וזה סיקרן אותו, רואה איך שגומותיו של האחר מתעמקות כשמצץ את העשן לתוך פיו ואיך שהוא מוציא את העשן באיטיות מפיו שנפתח מעט, עיניו של שון חוזרות להביט עליו.
"מה?" שון שאל כשראה את מייקל מסתכל עליו, "כלום" מייקל מלמל, ממשיך להביט בו, "אז תוריד ממני את העיניים" האסייתי הזהיר במילותיו והאחר רק צחקק, "כמה זמן עוד תמשיך להיות קשוח?" חום השיער שאל, "כמה שצריך" שון מלמל, מכניס שוב את הסיגריה לפיו ומעשן אותה.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Romanceשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
