תרפא אותי, פרופסור -פרק 53-

6.4K 356 212
                                    

שון התעורר ראשון עוד לפני השעון המעורר של מייקל.
הוא שפשף את עיניו ופקח אותן, מחייך לעצמו כשהרים את ראשו מעט, מסתכל מטה אל בטנו, ורואה את ראשו של מייקל נח עליה בזמן שהוא חיבק אותו חזק בשנתו, מכורבל צמוד אליו.

"אידיוט" המלוכסן לחש וליטף את שיערו של הישן, מייקל בכה יותר מדי, גם במקלחת אתמול הפרופסור לא יכל לשלוט בדמעותיו ושון היה צריך לחבק אותו אליו ולהוכיח לו שהוא באמת כאן.

-

הצעיר נאנח לבסוף והזיז בעדינות את מייקל ממנו, רוצה לתת לאחר לישון כמו שצריך עד שהוא יצטרך להתעורר.

שון התרומם מהמיטה, מכסה את מייקל בעדינות ונושק למצחו לפני שהלך אל הארון של מייקל, פותח אותו ומגחך בהפתעה כשתמונות שלו היו דבוקות על דלת הארון הפנימית, "משוגע" הוא מלמל לעצמו, מניח שג'יין נתן למייקל את התמונות.

שון לבסוף הוציא משם חולצה גדולה ובוקסר, לא לוקח מכנס כי גם ככה המכנסיים של מייקל יהיו גדולים עליו, שלא לדבר על זה שהוא הניח לעצמו שמייקל יהיה מרוצה כשהוא יראה אותו בלי מכנס.

הצעיר גיחך לעצמו קלות והלך אל המקלחת שמחוץ לחדר, הוא צחצח את שיניו עם מברשת שיניים חדשה שמייקל שם לו כבר מאתמול והוא הביט בחיוך על פניו, רואה את העיגול הסגלגל שמאחורי אוזנו והוא נאנח ברוגע, "אני שמח שחזרת, שון" הוא מלמל לעצמו, חושף בפניו את גומותיו לפני שפשט את בגדיו, מניח את החדשים על המתלה ונכנס למקלחת.

----

השעון המעורר של מייקל העיר את חום העיניים, "שון" המבוגר מלמל עם עיניים עצומות, מלטף את המיטה הריקה ופוקח את עיניו במהירות, שון לא היה שם.

ליבו של חום העיניים התכווץ בכאב, "זה היה חלום?" הוא שאל את עצמו בפחד, הוא חלם על שון יותר מדי פעמים בשביל לחשוב שזה הגיוני, אבל החלום הזה היה יותר מדי מציאותי.

הוא התרומם במהירות מהמיטה ויצא מהחדר כאחוז שיגעון, דמעות פחד בעיניו והוא נעצר כששמע שריקות שקטות מהמטבח לפני שהלך קדימה במהירות, עיניו פוגשות את גבו של שחור השיער.

-

הצעיר נע מעט בריקוד קטן עם רגליו החשופות, החולצה של מייקל כיסתה את אזור ישבנו והוא הכין כריך לאחר, מניח לעצמו שמייקל אמור להתעורר עוד מעט.

---

"או גאד!" שון צעק בבהלה כשמייקל חיבק אותו בחוזקה מאחור, מבהיל אותו מהמעשה הפתאומי והוא הפסיק את הכנת הכריך, "הבהלת אותי חתיכת אידיוט!" שון נזף ושטף את ידיו, מרגיש את האחיזה של מייקל מתחזקת והוא ניגב את ידיו במגבת לפני שאחז בידיו של מייקל, "מה יש?" הוא שאל, מבין שהאחר מתנהג מוזר, הוא הבין את זה טוב יותר כששמע את משיכות האף של האחר והוא נאנח ופרם את החיבוק של מייקל ממנו רק בשביל להסתובב ולפגוש בפרצופו הבוכה של חום העיניים.

תרפא אותי, פרופסורWhere stories live. Discover now