הם ירדו ביחד במדרגות, לא מדברים אחד עם השני ומסתכלים קדימה, מדי פעם מייקל הביט בזווית עיניו אל שון, מתלבט אם לשאול אותו שוב על סטיבן, אבל הוא רק נאנח לבסוף, תופס את תשומת ליבו של שון שהביט עליו לכמה רגעים לפני שהחזיר את מבטו קדימה.
-
"תלמד טוב" מייקל אמר בחיוך כשהם עמדו ליד דלת הכיתה, "מה שתגיד" שון אמר בנוקשות לפני שנכנס ומייקל מצא את עצמו מחייך יותר מהרגיל היום.
-
שון הביט על קדמת הכיתה, יושב עם רגל על רגל ובוחן שוב את מייקל, הדמיון שלו לסטיבן כן נראה לעין באיזשהי צורה, הוא לא היה בטוח מה הוא מרגיש לגבי זה, אבל זה כן הפחיד אותו בצורה כלשהי.
מייקל המשיך ללמד, מסתכל על התלמידים ומחייך אליהם כשהסביר חומר קשה, כשעיניו נפגשו עם עיניו השחורות והמלוכסנות של שון הוא שם לב שהוא בוהה בו, אבל לא בצורה רגילה, הוא מסתכל לכיוונו אבל זה לא היה נראה כאילו ושון מסתכל באמת עליו, זה היה נראה שהסטודנט שקוע עמוק בתוך המחשבות.
שון מצמץ במהירות כשהחליט להפסיק לחשוב על סטיבן או אפילו על מייקל בצורה שהוא לא צריך לחשוב, עיניו נפגשות עם עיניו של מייקל כשהאחר עוד הסביר חומר אבל הביט בעיניו.
האסייתי היה הראשון לנתק את המבט והוא הזיז את ראשו הצידה, פוגש את עיניו של מיר שבמהרה ברחו ממנו והוא גיחך בשקט ובזלזול.
מייקל ניתק גם הוא את המבט הממושך משון וחזר להתרכז בתלמידיו האחרים שכן רוצים ללמוד.
---
"נתראה" מייקל לחש כששון עבר לידו כשהתכוון לצאת מהכיתה ושון נגס בשפתו התחתונה ויצא החוצה, מתעלם אבל גם לא מתעלם ממייקל.
-
"חכה שון" מייקל נשמע מאחור כששון היה עוד במסדרון, גורם לצעיר לעצור ולהסתובב אליו בזמן שהוא התקדם אליו.
"רוצה טרמפ?" הפרופסור שאל והאחר הרים גבה, "למה לי?" שון מלמל ומייקל נאנח והתקדם לאוזנו, "גם ככה שנינו הולכים לאותו המקום" המבוגר יותר לחש לאחר לפני שהתרחק וסימן עם ידו כאילו והוא שותה שוט.
"תלך לשתות במקום אחר" שון אמר והסתובב, הולך מחוץ לאוניברסיטה, "אל תהיה רע~" הפרופסור התבכיין והאחר התעלם ממנו, "קמרון ופרנק יבואו גם כן לשם" מייקל אמר בחיוך, צועד לצידו של שון אל שער היציאה.
-
"להתראות" מייקל אמר לשומר בחיוך, "להתראות" השומר החזיר והביט על שון שהתעלם והמשיך ללכת מהם.
"אני אלך" מייקל לחש לשומר לפני שרץ קלות אחרי שון, "אתה גם ככה תחכה למונית, בוא אני אקח אותך" מייקל נעמד לפני שון, הולך אחורנית בזמן שהאחר צועד קדימה.
"לא תודה" שון אמר ודחף קלות את מייקל שהלך לאחור ונתקל כנראה באבן שגרמה לו לאבד שיווי משקל.
"תיזהר!" שון אמר ותפס בידו של האחר, אבל גם הוא איבד את שיווי משקלו ושניהם צנחו על הקרקע, גופו של שון על גופו של מייקל.
"אוץ'" מייקל לחש ואז ציחקק, מסתכל על שון ששכב מעליו, שערותיו השחורות כמו נטיפים מעל ראשו השכוב ועיניו המלוכסנות מביטות בו בביישנות, פרצופם היה קרוב ועוד סנטימטרים ספורים קדימה הם היו מתחברים עם שפתיהם.
"אתה בסדר?" שון שאל כשהביט על הגבר ששכב מתחתיו, רואה שמייקל בוהה בשפתיו, "אני" מייקל לחש כשחקר את פניו של האחר והרגיש איך שליבו כאילו וצונח לביטנו, "אני לא חושב שאני בסדר" הוא המשיך, מתכוון למשהו אחר לחלוטין מהשאלה של שון, משהו שקשור יותר לרגש שלו כלפי הסטודנט, אבל כנראה שהוא לא יגיד זאת בקול רם.
"בוא נקום" הצעיר מלמל ומייקל הנהן והרים את ראשו מעלה, גורם למצחיהם להתנגש כמכה.
"עשית את זה בכוונה?" שון שאל בכעס בזמן ששפשף את מצחו המעט כואב ומייקל גיחך ורק הביט בו, מרגיש איך שפעימות ליבו משתגעות בתוכו, הוא מעולם לא הרגיש את זה והוא לא באמת ידע מה זה אומר, הוא רק ידע שזה קורה לו בזמן האחרון כששון לצידו או כשהוא חושב עליו.
"אני אקח אותך לבר" מייקל לחש ושון הביט עליו והנהן לבסוף כשעיניו זזו מהפרופסור, לא מרגיש בנוח להביט בו יותר מדי זמן במרחק כזה מינימלי, "מעולה" הפרופסור המשיך ונתן לשון לקום קודם.
האסייתי התרומם באיטיות מעלה, גופו העליון מזדקף והוא התיישב לכמה שניות על האחר בשביל לנער את ידיו ולהתייצב.
שון הביט לשנייה על האחר כשמייקל השתנק מעט, הוא הבחין בעיניים המבוהלות והחומות שהביטו מטה אל איזור הישיבה שלו והוא הביט על מייקל בבלבול לפני שהוא בעצמו הוריד את עיניו מטה, רוצה להבין על מה האחר בוהה ככה.
שון התרומם במהירות כשהבין שהוא יושב על מפשעתו של מייקל, מזיז את עיניו לצד השני בזמן שניער את בירכיו, מכחכח מספר פעמים בגרונו בחוסר נעימות.
חום השיער שכב על הקרקע לכמה שניות בשביל להצליח להתפקס על עצמו מעט ולהבין את הסיטואציה והמקום שהוא נמצא בהם לפני שהתרומם גם כן לעמידה, מנער את גופו האחורי מהלכלוך שהצטבר.
-
"אתה בא?" מייקל אמר בטון רגיל ושון הביט עליו, מניח לעצמו שהפרופסור כנראה באמת לא מרגיש משהו אחרי מה שקרה, מרגיש איזשהי אכזבה לא ברורה בתוכו.
המבוגר יותר חייך אליו לפני שהסתובב והלך למכונית שלו, שון הלך אחריו אל הרכב והתיישב במושב האחורי, גורם למייקל שעוד עמד בחוץ לכסות את פיו בשביל לא לצחוק מההתנהגות החמודה של האחר.
-
מייקל הביט על האחר מהמראה כשהתיישב קדימה למול ההגה, מבחין בזה ששון מסתכל מחוץ לחלון ושהוא עדיין לא חגור, זה נתן לו לחשוב אם הוא צריך להגיד לו לחגור או שהוא יעשה משהו בנידון.
-
"כמו ילד " מייקל מלמל כשהחליט הוא לחגור את שון, הוא הסתובב במושבו הקידמי למול שון, נותן לאחר להביט עליו בשאלה בזמן שהוא התקדם עם גופו הקדמי לאיזור האחורי של הרכב.
"מ-מה אתה עושה?" האסייתי מלמל בחשש, "חוגר אותך" מייקל חייך ותפס את החגורה שהייתה תפוסה על קיר הרכב, מושך אותה הצידה ועוטף את גופו של שון איתה, מביט בעיניו של האחר עד שחיבר את החגורה, מחייך אליו קלות וחוזר להתיישב כרגיל במושב הקידמי.
"נסענו" מייקל אמר בחיוך אחרי שחגר את עצמו גם כן, מביט על שון שהיה עוד מופתע דרך המראה הקדמית לפני שתופף קלות על ההגה והתניע, נוסעים ביחד לבר.
הנסיעה הייתה שקטה, יותר מדי שקטה, והמתח באוויר לא הועיל לשניהם, שון השתדל כמה שיותר להביט החוצה מהחלון, לא באמת שם לב למבטים שמייקל שולח לו מהמראה של הרכב, מאפשר למייקל לחייך כמה שהוא רוצה.
---
"למה הגעתם ביחד?" ג'יין שאל בחשדנות כששני הגברים נכנסו לבר ביחד ועמדו למול הדלפק, שון גלגל את עיניו לפרצופו המתגרה של הבלונדיני- שכנראה הריץ הרבה מחשבות לא תמימות בראשו, "הוא נתן לי טרמפ כי הוא רוצה לשתות פה" האסייתי מלמל, הולך למאחורי הבר ושם עליו סינר בזמן שמייקל התיישב בצד השני.
"תוריד את זה! אתה בא לאכול" הבלונדיני הפציר במהירות ושון נאנח והוריד את הסינר, יודע שלא צריך להתעסק עם האחר, "הוא גילה?" הבלונדיני לחש לשון כשלקח ממנו את הסינר והתיק שלו והאחר רק נאנח, נותן למנהל הבר את התשובה גם ללא מילים, כן, מייקל גילה שהוא זוכר את מה שקרה אתמול.
"אכלת?" ג'יין שאל את מייקל לפתע ושון אחז בזרועו באזהרה, אבל הבלונדיני המשיך בשלו, "אני מניח לעצמי שלא, אז כתודה על זה שהסעת אותו לפה תבוא לאכול איתנו" הוא הוסיף ושון מלמל בלחש משהו לא ברור, מסתכל על מייקל באיום.
"אשמח לאכול איתכם" הפרופסור אמר בחיוך ואחיזתו של שון בזרועו של ג'יין התרופפה עד שידו צנחה מטה בחוסר אמונה מוחלט.
"בוא נאכל" האחראי אמר בחיוך משתובב, מתופף על ישבנו של שון בזמן שהם עשו את דרכם לאיזור המגורים.
-
"זה החדר של שון" ג'יין אמר בחיוך למייקל כשהם צעדו במסדרון אל המטבחון ונעמדו למול הדלת הסגורה של חדרו של הצעיר מבניהם, נותן לשון לעצום את עיניו בייאוש וללכת קדימה לתוך המטבחון בצעדים חדים, לא רוצה להיות בקרבתם.
-
"חמוד שלי" הבלונדיני לחש כשראה את שון מתרחק ומייקל ציחקק, "הוא לחלוטין חמוד" הוא השיב בחיוך וג'יין הביט עליו עם חיוך משועשע, "סתם שתדע שאני חושב שסטודנט ופרופסור זה סקסי" ג'יין מלמל, מפתיע את האחר שהשתעל מעט.
"זה לא ככה" מייקל מלמל, מגן על טיפת הסמכות האחרונה שנשארה לו, "כן בטח" הבלונדיני לא האמין וסטר לישבנו של מייקל שפער את עיניו בזמן שג'יין ציחקק ודילג לשון, נותן לפרופסור לעכל את המצב לכמה שניות.
---
ג'יין הכריח אותם לשבת זה לצד זה בזמן שמזג להם את האוכל המוכן, קורץ לשניהם בזמן שהגיש להם את הצלחות המלאות, "בתיאבון" הוא לחש, מתאפק לא לגנוח את שמותיהם ולהביך אותם יותר ממה שהם מובכים גם ככה.
-
"טעים" מייקל אמר בחיוך כשהכניס את הביס הראשון לפיו, "תודה~" הבלונדיני שישב למולו אמר בחיוך, מביט על שון שאכל במהירות את האורז והקארי מצלחתו, רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
אבל גרגר אורז בוגדני נתקע בקנה הנשימה של שון והוא נחנק והשתעל, גורם לג'יין להתרומם במהירות ולמזוג לו מים בזמן שמייקל טפח על גבו.
-
"לאט לאט" ג'יין מלמל בלחש כשהשקה את הצעיר במים, נותן לשון להשתעל עוד טיפונת עד שנרגע לבסוף, "אני בסדר" האסייתי אמר לבסוף, מאפשר למייקל להוריד את ידו מגבו שלו.
ג'יין רצה להזהיר את שון והוא פתח את פיו מעט בכוונה לדבר, "תאכל לאט" מייקל אמר בדאגה, גורם לבלונדיני לסגור את פיו במהירות ולחייך בזמן שהביט עליהם.
עיניו נפערות מעט כשמייקל ניקה מפיו של שון גרגר אורז שנח עליו והכניס אותו לפיו שלו עצמו, מנגב את שפתיו של שון שגם כן פער מעט את עיניו והביט על ג'יין במבט שואל, מה הוא אמור לעשות ברגע כזה לעזאזל?
"זהו" מייקל לחש כשסיים לנקות את פיו הלח של האחר וחזר לצלחתו, מחייך לעצמו כששם לב להחלפת מבטים בין שני האחרים, ממשיך לאכול.
---
"מייקל~" הפרופסור חייך אל קמרון שנופף לו מהבר, יושב ליד פרנק שגם כן נופף לו.
הפרופסור התרחק משני הברמנים בזמן שהלך אל חבריו, מחבק אותם ומתיישב לידם.
---
שון הגיש למייקל את המשקה שלו אחרי שהוא וג'יין התמקמו במקומותיהם, "תודה" הפרופסור לקח את הכוס ממנו וחייך אליו, נותן לחבריו להביט עליהם מהצד.
"אתם חמודים ביחד" קמרון מלמל אליהם והם הביטו עליו בהפתעה, "מה פתאום!" שון הגן על עצמו ממה שזה לא יהיה, "נכון?!" ג'יין שאל את המתולתל בהסכמה, מקבל הנהון מהיר מקמרון.
"מה אתה אומר שון? אנחנו חמודים ביחד?" מייקל שאל בהתגרות והאחר הביט עליו בהלם לפני ששינה את פרצופו לגועל, "בחלומות שלך" הוא אמר בקשיחות, "אוווו שון הקשוח חזר" חום העיניים התגרה באחר שהביט עליו בכעס.
"בסוף אני אחשוב שאתה באמת דלוק עליו" פרנק מלמל ומייקל חייך אל שון, "אני לא, אני סתם צוחק" הפרופסור אמר ועיניו של שון זזו ממנו.
ג'יין דמיין או ששון נראה מבואס מדבריו של מייקל?
-
"איך אתם מכירים?" הבלונדיני שאל את השלישייה שלפניו בסקרנות, "אני ומייקל חברים מהילדות" קמרון אמר בחיוך, "ופרנק ואני זוג אז התחברנו שלושתנו" המתולתל הוסיף וג'יין הנהן בהבנה.
"אתה רוצה לשמוע משהו מצחיק?" קמרון מלמל בשעשוע וג'יין הסקרן הנהן במהירות, "אני ומייקל היינו פעם זוג" הוא ציחקק, "קמרון!" מייקל אמר בייאוש, מסתכל על שון שהביט על שניהם בהפתעה, עיניו של השחור זזו ממנו לקמרון ובחזרה.
"באמת? ואתם נשארתם חברים?" הבלונדיני שאל בהפתעה והמתולתל הנהן, "ואו, אתה לא מקנא?" הברמן הראשי שאל את בן הזוג השרירי של הקטן שחייך והניע את ראשו לשלילה.
"מה אתה חושב על זה שון?" קמרון שאל בהשתובבות ושון רק כחכח בגרונו, "זה לא ענייני" הוא אמר ברוגז, נותן למייקל מבט כועס ולא ברור לפני שהלך משם והתייחס ללקוחות האחרים.
"הוא מקנא?" פרנק שאל, יותר את עצמו, אבל האחרים שמעו וציחקקו בזמן שמייקל הביט על שון וחשב על התנהגותו המשונה, אין מצב שהאסייתי באמת מתעניין בו, זה בלתי אפשרי.
--
"בייבי בוי" שון שמע וגלגל את עיניו בייאוש כשברנדון התיישב למולו, "אתה יפה כמו תמיד" הקירח המשיך לנסות לפלרטט עם האחר, אבל שוב הוא קיבל משון מבט נגעל לפני שהאסייתי הסתובב ומזג לו את השתייה שהוא אוהב.
"אין עלייך" הקירח אמר בחיוך, לוקח את כוס השתייה שלו מידו של האחר, אבל הוא לא התכוון לשחרר משון בכזאת קלות והוא משך את ידו אליו, מקרב את שון אליו מהצד השני של הבר, "תן לי ניסיון אחד" ברנדון אמר נואשות, "תעזוב!" שון הזהיר וניסה למשוך את ידו אחורנית אבל ברנדון המשיך למשוך אותו קדימה, "אני מבטיח שאדאג לך" הקירח המשיך.
"ברנדון!" ג'יין צעק לאחר, מזהיר אותו עם הצעקה שלו והשרירי הסתכל על הבלונדיני, "רק עוד קצת" הוא ביקש וג'יין נאנח בכעס, "אני אראה לו מה זה עוד קצת" הבלונדיני מלמל לאחרים שישבו למולו, מתכוון ללמד את ברנדון אחת ולתמיד לא להתקרב לשון, "אני אלך!" מייקל אמר במהירות ונעמד, לא מחכה לתגובה ממנהל הבר וכבר מתקדם אל המתבצע.
-
"זה לא נעים לו" מייקל אמר בכעס כשניתק את האחיזה של ברנדון משון, מאפשר לצעיר להתרחק ולשפשף את ידו, "עוד פעם אתה? לנשק אותו לא הספיק לך אתמול?" השרירי אמר והקפיץ את הזוג שישב למול ג'יין.
"מה אמרת?" קמרון שאל ורץ אליהם קלות ביחד עם פרנק, "מי נישק את מי?" המתולתל שאל והביט על שני הנאשמים בשאלה, "זה פשוט קרה, זה סתם שטויות" מייקל מלמל ושון הנהן במהירות, "הייתי שיכור" שון הסביר, מקבל מבטים חשדניים מהזוג.
"טוב נו, הוא גם ככה נישק אותו וקרא לו בשם של מישהו אחר" הקירח עקץ ושון וג'יין פערו את עיניהם, מפחדים מדבריו של האחר, גם מייקל פחד, אפילו יותר מהם.
"בשם של מי?" פרנק שאל בסקרנות, "זה היה סתם שם!" ג'יין התפרץ כשנעמד לצד שון, רוצה להוריד את הקירח מהנושא.
"זה היה נשמע רציני" ברנדון מלמל אליו בחוסר הבנה ואז חזר להביט על הזוג הסקרן, "סטיבן סמית'" ברנדון הפיל את הפצצה, "הוא אמר שהוא דומה לו או משהו כזה, בטח הוא איזה מפורסם" הקירח אמר כשמצא את זה הכי הגיוני, אחרי הכל שון לא היה בזוגיות לפי מה שהוא יודע.
"או!" קמרון אמר במחיאת כף והצביע על מייקל שהביט עליו בהתחננות שלא יגיד שום דבר, אבל כמובן שקמרון לא יבין את המבט שלו.
"לבן דוד שלך קוראים סטיבן והשם משפחה שלך הוא סמית'" המתולתל אמר בחיוך, שמח שהוא כנראה עלה על משהו.
"א-אין מצב" שון לחש בגמגום, מביט בחוסר אמונה מוחלט על מייקל, "זה בטח מישהו אחר" ג'יין אמר בחיוך, לא מאמין שהם מתכוונים לאותו הסטיבן, רוצה להרגיע את שון.
"רק ליתר ביטחון" ג'יין מלמל, "איך קוראים לאבא של סטיבן?" הוא שאל ושון בלע את רוקו כשהביט על קמרון, גופו מתחיל לרעוד.
"אמממ" קמרון חשב והביט על מייקל, חושב שאולי הוא יעזור לו, אבל האחר שתק והסתכל על האסייתי שנראה מפוחד.
"ראלף" קמרון מלמל לעצמו, "ראלף אני חושב" הוא אמר בקול, מזדקף כשראה איך ששון צנח על הריצפה.
-
"אין מצב" שון לחש, מביט על מייקל עם עיניים דומעות בזמן שהאחר הביט עליו עם מבט מופתע, מצליח להבין ששון וסטיבן כן מכירים, לא כמו איך שדודו התעקש להציג.
עכשיו נפל לשון האסימון והוא הצליח להבין מאיפה הדמיון בניהם הגיע, הם בני משפחה, הם פאקינג בני משפחה.
"שון" ג'יין התכופף למולו, רואה איך ששון רועד כולו, הוא הצליח לשמוע איך שהנשימה של האחר מתחילה להתקשות בזמן שעיניו של האסייתי מפילות דמעות בשקט.
-
"שון?" מייקל שאל והלך מהר למאחורי הבר, "תתרחק!" האסייתי צעק בזמן שגרר את עצמו אחורנית על הריצפה, מתרחק מהאחר כמה שיכל, "תתרחק!!!" הוא צרח את גרונו החוצה בזמן שאחז בחוזקה בזרועו של ג'יין, מוצא בו את מקום המסתור היחידי שלו.
כל הבר השתתק ורק המוזיקה הציפה את האיזור, כולם היו מרוכזים בברמן המפוחד.
"תתרחק מייקל" ג'יין אמר בכעס, עוצר את הפרופסור מלהתקרב.
"ברנדון תעזור לי" ג'יין ביקש מהשרירי המופתע שנעמד באחת והלך אל מאחורי הבר, "תעזור לי להרים אותו" הבלונדיני ביקש והאחר הנהן, רואה ששון מתקשה לנשום, "מ-מה קרה לו?" הוא שאל וג'יין הביט עליו בכעס, "אל תשאל שאלות, פשוט תרים אותו!" מנהל הבר צעק בחשש, מפחד ששון לא יצליח להחזיק את ההתקף עוד יותר.
"אוקיי" הקירח מלמל ואחז בגופו הרועד של שון, גורם לאחר להירתע ממנו ולחזק את האחיזה בג'יין.
"בבקשה שון" ג'יין לחש, רוצה שהוא ישתף פעולה, אבל הוא ידע שזה אבוד אם שון לא מוכן לגעת במישהו כשהוא עובר התקף.
----
"מה קורה פה?" פול שאל לפתע כשהגיע אחרי העבודה, רואה את שון וג'יין על הריצפה, הוא כבר יכל להבין ששון עובר התקף.
"פול תעזור לי" ג'יין מלמל בעיניים דומעות, מרגיש הקלה מטורפת שהאחר הגיע.
שומר הראש הלך במהירות למאחורי הבר, מזיז את מייקל שקפא במקומו ואת ברנדון שגם כן הביט על שני הגברים הישובים.
"בוא" פול לחש ואחז בגופו של האחר, ממנו שון לא נרתע והוא הצליח להרים אותו על זרועותיו בזמן שג'יין לקח את התיק של שון ואמר לברמנים האחרים להשגיח על הבר, הולך אחרי פול ושון לאיזור המגורים.
----
"בבקשה שון!" ג'יין צעק כשהאחר פלט בשיעול את כדור ההרגעה, גופו של האסייתי רעד בחוזקה על המיטה וידיו שרטו את המצעים כשפול הזיז אותן מלשרוט את גרונו.
"תיתן לי" פול אמר ברוגע, לוקח את הכדור מג'יין ולוחץ על לחייו של שון, פותח את שפתיו בחוזקה ומכניס את הכדור לפיו של האחר בזמן שחסם עם ידו את שפתיו של שון שהתפתל מתחתיו.
"שששש זה בסדר" פול אמר ברוגע, מלטף את מצחו המיוזע של שון ששרט את כף ידו שלו והביט עליו עם עיניים מפוחדות ודומעות, "תבלע" ג'יין התחנן, נושק לזרועו הרועדת של שון שעצם בחוזקה את עיניו.
"יופי" פול מלמל כששון התחיל לנשום כמה שיכל לפני שהצליח לבלוע את הכדור, "זהו" השרירי לחש ושיחרר את ידו השרוטה מפיו של שון שהמשיך לרעוד.
-
הם ישבו לצידו על המיטה, מלטפים את מצחו ומרגיעים אותו בזמן שהתחיל להירגע, גופו כבר כמעט ולא רעד והוא הצליח לנשום כמו שצריך.
ואז פרץ הבכי הגיע.
שון צרח את הבכי החוצה, הוא לא מאמין שמייקל הוא בן משפחה של סטיבן, הוא לא מאמין שהוא נישק אותו, הוא לא מאמין שהיה לצידו כל הזמן הזה, הוא לא מאמין שהוא הרגיש אליו משהו.
בטח מייקל ידע שסטיבן קשור אליו עוד מהרגע הראשון שנפגשו, בעצם, הוא בטח ידע את זה עוד לפני כי הוא בטח עובד תחת אבא שלו, שון לא היה בטוח אם הפרופסור ידע את מה שהלך בינו לבין סטיבן, אבל שון היה בטוח שהאחר לא התקרב אליו מתמימות מוחלטת, מייקל שיחק בו.
"אני רוצה למות" שון אמר בזמן הבכי החזק, גורם לג'יין לפרוץ גם הוא בבכי ולהכות את חזהו של הטראומתי, "תסתום את הפה שלך" הבלונדיני אמר בטון שבור, מניח את ראשו על חזהו של שון, "מה יהיה איתי אם תמות?" הוא צעק לגופו של הצעיר לפני שחיבק אותו בחוזקה, "סטיבן צריך למות, לא אתה" הוא הוסיף ולחש, נאנח בהקלה כשזרועותיו של שון עטפו אותו בחוזקה, שניהם בכו ביחד.
פול נאנח בעצימת עיניים, מסתכל לאחר מכן על הגברים הבוכים ונשך את שפתו התחתונה.
----
"אני רוצה לישון" שון מלמל אחרי שנרגע מעט, רוצה לשכוח מהכל לרגע וג'יין התרחק והנהן, מנגב את מצחו המיוזע של הצעיר, "תישן" הבלונדיני מלמל והוציא מתיקו של האחר כדור שינה ונתן לו אותו.
---
ג'יין נשק למצחו של הגבר בתנוחת העובר שנרדם לאחר זמן מה, ואז הוא התרומם מהמיטה ביחד עם פול.
"הוא לא הולך לאוניברסיטה" ג'יין הציב, "אבל הירו יסגור את הבר" פול אמר בדאגה, "הוא לא הולך, נקודה" הבלונדיני הציב עובדה, "ג'יין" פול מלמל והאחר הביט עליו בכעס, "שיסגור אם צריך, אני לא אתן לשון לעבור את הסיוט הזה" מנהל הבר אמר וסגר את השיחה לפני שיצא מהחדר, פול יצא אחריו.
----
"איך הוא?" קמרון שאל כשראה את הגברים יוצאים מאיזור המגורים, הם נראים נסערים.
"מייקל, אני מצטער שאני אומר את זה" ג'יין הלך למול הפרופסור של שון והניח את ידיו על כתפיו של האחר, "אבל אל תבוא לכאן יותר" הוא ביקש ומייקל הביט עליו בהפתעה, "מה זאת אומרת?" פרנק שאל בבלבול וג'יין נאנח, לא יודע איך להגיד את זה.
"זה קשור לסטיבן, נכון?" הפרופסור שאל וג'יין רק הביט עליו בשקט, "אני מבין" מייקל מלמל לפני שהתרחק מהבלונדיני, "אני אלך" הוא אמר בחיוך כואב לפני שהלך ליציאת הבר.
"רגע מייקל" קמרון אמר ורץ אחריו, נותן לפרנק לשלם על המשקאות וללכת אחריהם למחוץ לבר, מזמינים נהגים לרכבים שלהם.
-
"לעזאזל" ג'יין קילל ובילגן את שיערו לפני שהלך אל מאחורי הבר, מביט על ברנדון באיום ומזהיר אותו מלהגיד מילה לא במקום.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
Romanceשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
