"תיכנס, אני אשאיר אתכם לבד" ג'יין אמר למייקל כשהם עמדו למול הדלת הסגורה, "תודה" מייקל השיב בכנות וחייך אל האחר שרק כחכח בגרונו והזיז את עיניו ממנו, הפרופסור הרכין את ראשו לפני שנשם עמוק ונעמד למול הדלת, עוצם את עיניו לכמה שניות לפני שפתח את הדלת הלבנה, רואה את הגבר המורדם שוכב בשקט על המיטה הלבנה ליד החלון, הוא סגר את הדלת, נותן לשניהם פרטיות.
-
"ה-היי" מייקל מלמל, מאפשר לדמעותיו לרדת כשהתקרב אל הגבר המונשם, צלילי המכונות נשמעו, עובדות כמו שצריך ועוזרות לשון לנשום.
המבוגר לקח כיסא, מניח אותו ליד המיטה של שון אבל עדיין הוא לא התיישב עליו, הוא נעמד ליד ראשו של שון, מלטף בעדינות את השיערות השחורות שהיו קצרות יותר מהיום האחרון שלהם כזוג, אבל הוא שמח שהן צמחו אחרי שגילחו את שיערו של האחר בשביל לנתח.
-
"אתה יפה" מייקל לחש ונשק בעדינות למצחו של שון, דמעותיו מרטיבות מעט את עורו החיוור של האחר, השריטות והמכות שהוא זכר שהיו כבר נעלמו מפניו של הצעיר, גופו החיצוני החלים לחלוטין, אבל שון המשיך לישון, עדיין לא מראה סימני שיפור, על אף והשפתיים שלו נח כיסוי שקוף שאליו נע חמצן לתוך אפו של המורדם.
-
מייקל התיישב בכיסא, מחזיק את כף ידו של שון ונושק לה ארוכות, "התגעגעתי" מייקל לחש, שפתיו מרפרפות על כף ידו הרדומה של שון, "אתה לא מתכוון להתעורר בקרוב, אה? גם ביום הולדת שלך? קשוח כמו תמיד" מייקל צחקק בשקט, נושק שוב לידו של האחר, "בבקשה תקום ותרביץ לי שון, תקרא לי אידיוט, תקלל, תשנא אותי, רק תקום" מייקל התחנן, מניח את מצחו על ידו של שון ועוצם את עיניו.
"אני אוהב אותך שון, אני תמיד אוהב" הוא הוסיף בחיוך לפני שהרים את עיניו, מביט על שון, "קשה לי בלעדייך, אני צריך שתיתן לי אנרגיות ותטעין אותי חזק-חזק עם חיבוק ונשיקה" הוא חייך, מנהל שיחה עם הגבר הישן שכנראה בכלל ולא שומע אותו, "אם תתעורר ננגן בפסנתר" הוא הציע בחיוך אבל עדיין לא הייתה תגובה והוא גיחך, "אמרתי לך כבר שלא מתאים לך להיות קשוח" מייקל לחש, נוגס בעדינות בידו הרכה של שון כעונש רך.
"אם תתעורר תוכל להמשיך לעבוד בבר עם ג'יין כמו שאתה אוהב, הוא מאוד מתגעגע אלייך" מייקל מלמל אבל שון לא ענה, והוא התחיל לבכות שוב, מניח את עיניו על כף ידו של האחר, בוכה לו, "שון.." הוא מלמל לבכי, "אני כל כך מצטער" קולו רעד כמו גופו, עדיין לא מצליח לעכל את המצב, "הכל באשמתי" הוא לחש, מתעב את עצמו.
----
"רגע!" הוא שמע את ג'יין צועק והוא הרים את עיניו, מסתכל על הדלת שנפתחה, פול עמד שם, "אתה לא יכול להיות פה" השרירי אמר לפני שהלך אל האחר, אוחז בזרועו של מייקל ומרים אותו לעמידה, "אני מצטער מייקל, אבל אתה כבר מכיר את ההוראות" שומר הראש אמר בצער, פול ידע למה מייקל פעל איך שהוא פעל ביום ההוא, אחרי הכל הוא גם ממלא אחר ההוראות של הירו, אבל עדיין הוא צריך להקשיב לבוס שלו ולהרחיק את מייקל הכי מהר שאפשר משון.
YOU ARE READING
תרפא אותי, פרופסור
רומנטיקהשון הוא תלמיד באוניברסיטה גדולה באמריקה, הוא בן 22 ומוצאו חצי יפני חצי אמריקאי, שון הוא בעייתי, מאוד בעייתי, הוא לא נמצא באוניבסיטה מרצונו החופשי, אביו, שהוא אחד מאנשי העסקים הגדולים באמריקה, מאיים עליו ולוחץ על האוניברסיטה בשביל שיישאר ללמוד שם. שו...
