"פרסי, אתה יודע שאני אוהבת אותך, אבל אתה חייב להפסיק ללמד את הבנות שלנו לאהוב רק אוכל כחול", אנבת' אמרה ופרסי התכונן לעוד אחד מהריבים השבועיים שלהם. אבל הפעם, לא היה לו כוח, נמאס לו שאנבת' מחליטה עליו כל הזמן. "אנבת', בבקשה תקבלי אותי כמו שאני, הן לא אוהבות רק אוכל כחול, ואת יודעת את זה", הוא אמר ואנבת' התעצבנה, מאוד בקלות."פרסי, הם מבקשות ממני רק אוכל כחול! וכל הזמן!" אנבת' צעקה, מנצלת את זה ששתי הילדות נמצאות כרגע בגן/בבית הספר. "אנבת', תפסיקי לצעוק עליי! אני כבר לא מדבר על זה איתן לבקשתך! כמעט כל דבר שאני עושה כיום הוא לבקשתך!", פרסי צעק גם כן, לא מפחד להביע את מה שהוא מרגיש. לפתע הופיעה שיחת איריס נט מניקו במחנה החצויים. הם מיהרו לענות וניקו נראה שמח כל כך לראותם! אך כעבור כמה שניות נשמע בום לא רחוק משם והחיוך מיד ירד מפניו." אחד מכם חייב לבוא למחנה! נחשו מי חזר למחנה?", הוא אמר במהירות והמשיך בקושי, "טרטרוס בכבודו ובעצמו" ניקו אמר בגמגום. "אני הולך", פרסי אמר בעודו מנתק את השיחה. "את תשארי לשמור על הילדות?", הוא שאל. אנבת' הנהנה, היא ידעה שבמקרה של טרטרוס פרסי הוא הסיכוי הטוב ביותר של כולם." אני מצטערת פרסי", היא לחשה ודמעות החלו להיווצר בעיניה. היא נפלה על פרסי בחיבוק." אני אוהבת אותך, אתה יודע?", היא אמרה לו והוא הנהן בחיוך, שניהם ידעו שבהחלט יכול להיות שהוא לא יחזור. "גם אני אוהב אותך", הוא אמר ונישק את אנבת' ברכות. כעבור שניות אחדות ניקו הופיע לידו, משך את פרסי, והם נעלמו כלא היו.
דפיקות רמות נשמעו בדלת. כבר עברו שלושה חודשים מאז שפרסי עזב את הבית. הבנות שלהם כבר התחילו להבין שמשהו לא בסדר, ואנבת' עצמה כמעט השתגעה ממחשבות. פרסי לא תקשר איתה וגם אף אחד אחר ממחנה החצויים. אנבת' מיהרה אל הדלת ופתחה אותה. בפתח עמד גרובר, עיניו העצובות הביעו את כל מה שאנבת' כבר הבינה. היא נפלה על הרצפה, בוכייה, ואז הרגישה ידיים גדולות עוטפות אותה וקול שהיא כל כך התגעגעה אליו אומר, "היי, היי, אנבת', הכל בסדר, אני פה", פרסי אמר והיא הסתובבה והתנפלה עליו בחיבוק ארוך. הם נפלו שכובים על הרצפה ופרסי צחק ואמר, "אם ידעתי שזו קבלת הפנים שאני אקבל, הייתי עוזב-", "שלא תחשוב על זה בכלל, יא קלישאה מהלכת", אנבת' צעקה והתנפלה עליו בנשיקות. ורק גרובר, עמד בדלת, מובך, ומחכה שישמו אליו לב.
האמת שרציתי להרוג את פרסי😅
מקווה שנהניתם!
