התעוררתי במיטה שלי ושל דילן מכוסת זיעה, מפוחדת. זה טבעי לפחד, נכון? אבא שלי הוא לא הבן אדם הכי נחמד בעולם.. אם אפשר לקרוא לאלימות ככה. אני יודעת שעכשיו, כשאני כבר בת 26, ובכלל לא גרה אילו באותו בית, אני אמורה להרגיש בטוחה. אבל אני לא, הידיעה שהוא יכול לבוא בלילה ולהתחיל להחטיף לי בפרצוף, בגב, ברגליים, או בכל מקום אחר פשוט... מבעתת אותי.
דילן לא היה לידי כשהתעוררתי, ונבהלתי, אבל... זה טבעי להיבהל, זה טבעי. נכון? כן. זה טבעי. יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המטבח, שם- על יד התנור, דילן עמד וכיוון את הטיימר שעליו לעשר דקות. הלכתי אליו וחיבקתי אותו מאחור ולחשתי לו, "דילן, אני מפחדת". הוא נאנח והסתובב אליי, הוא לקח את ראשי בין שתי ידיו הגדולות והסתכל לי בעיניים, במבט חם ואוהב. "אלקסה, את יודעת שאת לא צריכה לפחד, אני מגן עלייך" הוא לחש לי חזרה ואני הנהנתי. כנראה שאני סתם משוגעת, אבל משוגעת או לא, הפחד נשאר. "בואי נעזוב" הוא אמר." מה? מה זאת אומרת?", שאלתי. הוא הנהן וראיתי שרעיון החל להתגבש בתוכו. "בואי נעבור לארץ אחרת! נלך לגור בפריז, או ברומא! כמו בשיר, טיילתי בפריז וגם ב-" הוא המשיך בהתלהבות אבל אני קטעתי אותו, "תעשה את זה בשבילי?", שאלתי. "רק בשבילך"הוא ענה ואני חייכתי. בדיוק אז- נשמע צלצול התנור ברקע.
מבוסס על הסיפור של good10stories
Bad boys do it better
תקראו- תהנו! אל תשכחו להצביע ולהגיב! תודה, ביוש!
