"שקט בבית המשפט" השופט צועק בעודו חובט עם פטישו, ומשתיק את הוויכוחים הסוערים המתנהלים בחדר. "מחדש בבקשה, עורך הדין של הגר" הוא אומר בשקט. איש מכובד עטוף בחליפה אפורה ועניבה שלא תואמת כלל, קם מכיס או והולך לאט לכיוון דוכנה של שרי. "גברתי, אמרי לי, האם זה נכון שאינך יכולה ללדת?", הוא שואל בקול צייצני ושקט. זה אינו קול של עורך דין. "כן", שרי אומרת בלי להניד עפעף. "והאם זה נכון שאת רוצה ילדים, שאת מצפה להם, ושהם חשובים לך ביותר?" הוא ממשיך."כן". "האם זה נכון שמסרת את שפחתך לבעלך כדי שתלד לך את בנך, ישמעאל?". "כן, מסרתי את הגר לבן זוגי" היא מדגישה. "אבל היא השפחה שלי, אני יכולה לעשות כל שברצוני איתה". עורך הדין מהנהן עם חיוך ושואל, "האם אחד מתנאיה של שפחה כוללים התעללות, בעוד שהאישה בהריון, עם הילד שלך?". "התנגדות! הוא נכנס למקומות אישיים מדי!" עורך הדין של שרי מנסה, אך נראה שכולם מבינים שזה לא עובד ואין שום תגובה". שרי שותקת לרגע אך אינה מתכוונת לשקר. "טוב, אפשר להגיד שלא הייתי נחמדה, אבל היא איימה על היחסים שלי עם אברהם - האחד שאמר לי שאני יכולה לעשות איתה כל מה שארצה, לא רציתי שהיא תגנוב לי את הגבר!" היא אומרת בצעקה ומרגישה איך דמעותיה מתחילות להיווצר. נראה שאין סיכוי שאינה תצא אשמה. כאן פונה עורך הדין אל השופט ואומר בחיוך - "האם הרגשת איום חברתי הוא סיבה מספקת להתעללות באישה בהריון?" הוא שואל. "לא, בבקשה לא -א-אנימצטערת, ישמעאל לא יכול לגדול עם אברהם לבד!" שרי קוראת, וצעקת ייסוריה נשמעים הרחק הרחק כשהפטיש פוגש בשולחן השופט בפעם השנייה להיום והשופט קורא "אשמה".
LG
