אתמול בלילה, לפני שהלכתי לישון, כשאמרתי שאני ממש ממש רוצה שאמא שלי תסכים לכלב, לזה- ממש ממש לא התכוונתי! היום בבוקר הופיעה אצלי בחצר כלבה ענקית שחורה, ואני לא מתכוונת כלבה גדולה כי היא מגיעה לי עד הראש... אני מתכוונת לכלבה גדולה שמגיעה עד צמרות העצים! וכל כך נבהלתי! אמא שלי כבר יצאה לעבודה, ולא היה לי מה לעשות. אני אתקשר למשטרה? אממ, כן. כן כן, כלבה ענקית שחורה שמגיעה עד השמיים! הגיוני לגמרי! אף פעם בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר... אז ברחתי לתוך הבית, אבל אולי היה לי כדאי לברוח לרחוב. אבל אין מה לעשות, עכשיו- מאוחר מדי. שמעתי דפיקות חזקות בדלת והתקרבתי כדי לפתוח אותה, קיוויתי ממש שזה מישהו שמגיע לעזור לי ולא הכלבה הגדולה שבחוץ. פתחתי את הדלת ועמדה שם נערה זהובת שיער, היא לבשה חולצה כתומה שכתוב עליה camp half blood, היא הסתכלה עליי וחייכה. "היי, אני אנבת', אנבת' צ'ייס" היא אמרה והושיטה לי את היד ללחיצה. לחצתי אותה בזהירות ואז נזכרתי בכלבה השחורה. עיניי נפערו וצעקתי "יש בחוץ כלבה ענקית! איך לא ראית אותה?", "אה!" היא אמרה מופתעת והחלה לצחוק, אז, בבת אחת, פרצופה הפך לכועס. "פרסי שחרר אותה עוד פעם? הוא כזה.. דפוק!" היא אמרה בתסכול ואני נשארתי מבולבלת כשהייתי לפני."את לא יודעת מי זה פרסי", היא אמרה בהתנצלות ואז הכריזה, "בואי, את באה איתי"." נראה לך?! את משוגעת! אני לא מכירה אותך!" עניתי לה. הוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי לאמי, היא שמעה את מה שהסברתי לה שקרה והסכימה עם הילדה, לכי איתה מתוקה היא אמרה. פערתי את פי ונבהלתי, מה זאת אומרת? לאן היא תיקח אותי? ניתקתי את השיחה והלכתי לכיוון הנערה זהובת השיער שהייתה על יד הדלת, איך קראו לה, אנבת'? "סיימת כבר? אנחנו חייבות למהר! בואי! ניקו!" היא קראה. מיד הופיע לידה נער שחור שיער והוא אמר, "אני כאן! ושלא תעזי לספר על זה לוויל", הוא אמר. "לא נראה לי שאני אצטרך, ברגע שנגיע אתה תתעלף" היא אמרה. יופי! יתעלף?! למה נראה לה? "תני לי יד" היא אמרה. נתתי לה את ידי והיא שאלה,"איך קוראים לך?","קלייר", עניתי. ואז-
הכל הפך שחור.
קמנו בביתן גדול שבמרכזו שולחן ענק ומסביבו כמה אנשים. אנבת' הציגה את כולם בפני,"חבר'ה, זאת קלייר , אלה פרסי, פרנק והייזל" היא אמרה בעודה מצביעה על כל אחד מהנערים שישבו שם. "אה! וזה כירון" היא אמרה והצביעה על האיש הזקן שישב על כיסא גלגלים בראש השולחן. "מה זה המקום הזה?" שאלתי. "מחנה החצויים! דה.." פרסי אמר ואנבת' גלגלה עיניים, יש לי הרגשה שהיא לא אוהבת אותו במיוחד."נכון האלים? אלה שלמדת עליהם בבית הספר?" פרסי החל להסביר ואני הנהנתי."אז, כל נער או נערה שנמצאים במחנה הזה הוא בן או בת של אחד האלים" הוא אמר ואני התחלתי לצחוק. ראיתי שכולם מסתכלים עליי במבטים רציניים. "מה זאת אומרת? אבל... זה לא אמיתי" אמרתי, עדיין מגכחת."אבל... זה כן" כירון אמר."אני כירון, מנהל מחנה החצויים" הוא אמר והשיט יד ללחוץ את ידי." בדרך כלל מגלים מי ההורה האלוהי שלך בסביבות גיל 13" הוא אמר ואני הנהנתי. "רגע, אז אמא שלי היא כאילו, אלה? או אבא שלי, שתכל'ס, אף פעם לא ראיתי!" אמרתי, לא מבינה בכלל למה אני מאמינה להם. "אז.. מי ההורה האלוהי שלי?" שאלתי והם הסתכלו על כירון. "אנחנו עדיין לא יודעים" הוא אמר והנהנתי. "אז... למה שאני אאמין לכם? אתם יכולים.. להראות לי או משהו?" שאלתי בפקפוק. הם הסתכלו אחד על השנייה ופרנק הנהן." אני יכול להראות לה" הוא אמר. כירון אישר ופרנק נעמד מכיסאו." רק... אל תיבהלי, בסדר?", הוא אמר ואני הנהנתי. הוא לקח צעד אחורה והפך לכלב. אני לא יודעת איך להגיד את זה בצורה מפתיעה יותר, או דרמטית יותר, אז תהיו חייבים להאמין לי. כן כן- הוא הפך לכלב. "אתה-מה?", צעקתי בבהלה והתחלתי לרוץ לכיוון הדלת, ואז נהייתה מולי חומת מים ענקית והוצאתי צרחה חזקה יותר מהקודמת-מפי. "לכו איתה לרחבה, מתקיים תפוס ת'דגל" כירון הורה ואנבת' התקרבה אליי. חומת המים נעלמה והתחלנו ללכת.
"בואי, את איתי", שמעתי קול מאחורי והופיע ילד ג'ינג' י מלפני. "כן, את איתנו" הג'ינג' י אישר והסתובבתי. גם מאחורי עמד ילד ג'ינג'י, כנראה התאום של האחר. אחד מהם הושיט לי קסדה אדומה והם הסבירו לי איך משחקים.
עמדתי על יד הנהר וחיכיתי שמישהו יגיע, לא שמרתי ממש על הדגל, אך הייתי בסביבתו, שומרת מסביב. שמעתי רעש מאחד השיחים וישר הסתובבתי אל עבר השיח. פתאום הרגשתי ידיים דוחפות אותי אל עבר המים, ושנייה לפני שצללתי צרחתי, "אני לא יודעת לשחות!". טבעתי, הרגשתי את האוויר בראותיי נגמר לאט לאט, אבל לא ידעתי איך לעלות חזרה למעלה. נלחמתי במים מכל כיווני והתפללתי שהילד קרא לעזרה. הרגשתי יד מושכת אותי ללמעלה וזורקת אותי על היבשה,התחלתי להשתעל והרמתי את ראשי. מסביבי היו הרבה ילדים, ובראשם פרסי ואנבת', אנבת' החזיקה את כתפו של פרסי, וכשהבחינה בי היא רצה לעברי. "קלייר! חשבתי שאת מתה! פרסי עמד לקפוץ למים למשוך אותך למעלה אבל..." היא אמרה ואז הפסיקה לדבר. חלק מהאנשים הצביעו מעל ראשי ואני הסתכלתי לראות מה נמצא שם. ממש מכל ראשי היה הקלשון של פוסידון. כולם היו המומים. ואני, בכלל לא ידעתי מה זה אומר. "ההורה האלוהי שלך הוא.." אנבת' התחילה לומר אך פרסי קטע אותה."פוסידון! את אחותי!".
אממ... מי שרוצה שיפ מסוים ואמר לי... לא קראתי על פרייזל, מצטערת! קראתי את רוב הסדרות של ריק על המיתולוגיות חוץ מהסדרה השנייה של פרסי ג' קסון! אבל, אם יש לכם שיפים אחרים שאתם רוצים שאני אעשה עליהם וואנשוט (לא חייב להיות מספרי ג' קסון) תכתבו בתגובות ותקוו שאני מכירה!
