תלתלים זהובים ורכים שנחים על ראש מעוגל, אך לא יותר מדי, שמונח על גוף רזה וגבוה, מתקדמים במסדרון בית הספר. מהצדדים מונחים לוקרים גבוהים וביניהם כל כך הרבה אנשים. ההליכה של הילדה בעלת התלתלים הזהובים עם העור החלק כמעט נראית בהילוך איטי, עם אוזניות תחובות באוזנייה. עינייה הכחולות לא מסיטות את מבטן מהרצפה, והיא מושכת את כובע הקפוצ'ון מעל לראשה ומשפילה את מבטה עוד יותר, בנסיון להיעלם. אך ההפך בדיוק מזה קורה כשהיא נדחפת לאחור ונמרחת על הרצפה באכזריות. אפשר לראות את הדם שמתחיל לנזול מברכה הימנית מקצה המסדרון, בוהק ומהיר, כשהנערה מרימה את התיק שלה וממהרת בצליעה לתוך השירותים, משאירה מאחוריה את שלולית הדם הקטנה שכבר התחילה להתייבש, ואת המבטים המחייכים, הקולות הצוחקים.
על הטרנינג נוצר כתם בברך הימנית, והוא היה ברור למדי, אך לא נראה שזה מפריע למישהו מהתלמידים בכיתה שהיא נכנסה אליה. נערה נמוכה, מעט שמנמנה, עם שיער קצר שחור ונקודות אדומות רבות על הפנים, התקרבה אל הנערה כחולת העיניים וצחקה."השתנת במכנסיים?". מבטים מכל מיני חברים לכיתה הוסטו ישר אל הברך שלה, בעוד שהיא המשיכה בדרכה ישר אל השולחן האחורי. "מה זו בחירת הבגדים המזעזעת הזו בכל מקרה? אולי כבר עדיף ש-", "אולי אני בלונדינית, ואולי אין לי עיניים כהות כמו שלך או פרצוף מרובע כמו שלך, אבל-". הבלונדינית השתתקה כשראתה שני בחורים מתקרבים מאחורי הנמוכה מביניהן. "א-אולי כדאי שאני אלך". היא מלמלה. הנערה המתולתלת עזבה את הכיתה, משאירה מאחוריה מבטים זועמים מהנמוכה, מהבחורים, ומהמורה שבדיוק נכנסה לכיתה. הליכתה הפכה להיות מהירה יותר ויותר ככל שחלפה על פני יותר תלמידים, ולא שמה לב לרגל שהושטה לעברה והיא מעדה, ונפלה בפעם השנייה להיום. לדם שהחל לזרום מחדש מהברך נוסף דם מהאף, ומשני מקומות אחרים לפחות בגופה של הנערה. היא קמה במהירות ככל שיכלה, וצלעה מחוץ לבית הספר כשהדמעות סוף סוף התחילו לצאת. היא לא יכלה לראות בבירור, הכל היה מטושטש, והיא הייתה כל כך מרוכזת במטרתה-השער-שלא שמה לב שנפלה ישר אל תוך זרועותיה של בחורה שמיהרה כנראה לכיתתה. "היי, הכל בסדר!", היא שמעה במעורפל. וכבר נמאס. כבר נמאס לה מלהתחבא, והיא יותר לא יכלה לעצור את הכעס, או את הדם, או את הדמעות, כשהיא התייפחה בתוך הזרועות של בחורה שמיהרה לבית הספר.
~קרדיטלנטלי~
LG
