"קדימה ג'ייסון! אנחנו נאחר! אני השושבינה של אנבת', אני לא יכולה לאחר!", פייפר קראה. "אני בא מתוקה! תרגעי!", הוא קרא ורץ אל עבר הדלת. הם יצאו אל עבר המכונית ו ג'ייסון לקח את ידה בידו, "את זוכרת את החתונה שלנו?" הוא שאל. "איך אני יכולה לשכוח?" היא צחקה.
"ג'ייסון תעצור! מה אתה עושה? אפילו אני לא ברחתי בחתונה שלי ושל וויל!" ניקו קרא ומיהר להוריד את ג'ייסון מהחלון. "אני-" הוא התחיל לומר בלחץ ודמעות החלו לזלוג מעיניו, "מה אם היא בורחת?" הוא שאל וניסה להציץ לכיוון החדר שפייפר נמצאת בו, אך ניקו דחף אותו לתוך החדר והעיף לו סטירה לפרצוף." בשביל מה זה היה?", ג' ייסון צעק וניקו צעק בחזרה, "תתרכז, ג'ייסון! פייפר אוהבת אותך, נודניק!". ג'ייסון הנהן לאט ושמע חצוצרות מבחוץ. "קדימה" ניקו מיהר בו וג' ייסון מיהר לצאת מהחדר. הוא הלך במסלול שמוביל לבמה הקטנה שבסוף השביל ונעמד שם. אז התחילה המוזיקה שבה הכלה אמורה להיכנס, אבל אף אחת לא עברה בדלתות הגדולות. ג' ייסון החל להזיע והתחילו להישמע מלמולים בקהל, אבל אז, פייפר נדחפה פנימה וחייכה במבוכה לקהל. מאותו רגע ג' ייסון לא ראה דבר מלבד פייפר, השמחה הלבנה הגדולה וכמויות האיפור שהיו על פניה, שהוא בטוח שהיא לא רצתה לשים, היא הסתכלה עליו והתהפנטה, כנראה שיותר מדי, כי באמצע המעבר היא טיפה מעדה, אך היד של אביה החזיקה אותה חזק במקום ולא אפשרה לה ליפול. ג' ייסון צחקק והוא ידע שהוא לא היה היחיד, הוא שמע את ניקו מצחקק מאחוריו ואת ויל משתיק אותו מהשורה הראשונה, שם ישבו כל החברים שלו ושל פייפר מהמחנה. לחייה של פייפר היו אדומות מאי פעם, אבל ממש לא היה לה אכפת. היא הגיעה אל ג' ייסון והחזיקה אותו בשתי ידיו, עיניה נוצצות מציפייה, וגם שלו.
"אני מכריז עליכם כבעל ואישה, אתה רשאי לנשק את הכלה", נשמע קול חזק וכל הקהל מחא כפיים. ג' ייסון הצמיד את שפתיו לאלו של פייפר והיא צחקה לתוך פיו. שניהם היו כל כך מוקלים, אבל הם לא ציפו למשהו אחר, הם ידעו שהאחד אהב את השני, הם לא פיקפקו אחד בשנייה אף פעם, אבל ברור שהם פחדו... זה היה טבעי לגמרי.
כבר היה שלוש וחצי בלילה, אבל ג' ייסון עדיין לא הצליח להירדם. פייפר שכבה לידו, כבר לא בשמלת הכלה שלה, והוא לא יכל להפסיק לחשוב על מה שאביו אמר לו לפני החתונה. "אל תתחתן איתה אם אתה לא בטול במאה אחוז", הוא אמר, כמפקפק בהחלטה של פייפר. ג' ייסון היה בטוח שהוא אוהב את פייפר, והוא עדיין היה בטוח, אבל הוא רצה שאביו יהיה גאה בו על ההחלטה שהוא עשה. הוא קם מהמיטה ויצא לחצר, שם, הוא הסתכל לעבר השמיים ולחש, "בבקשה, אבא, בבקשה תיתן לי סימן שאתה לא כועס עליי"."אני לא כועס עלייך" הוא שמע קול מאחוריו. ג'ייסון התמודד ושם, בדמות של זר מהרחוב, עמד אביו. ג' ייסון רץ אל אביו וחיבק אותו בחוזקה. "אז למה לא רצית שאני אתחתן עם פייפר?" הוא שאל. "לא רציתי שתעשה משהו שתתחרט עליו אחר כך", הוא אמר."לא הייתי מציע נישואים לפייפר אם לא הייתי בטוח" ג'ייסון אמר. אביו הנהן ואמר "אם זה מה שאתה אומר, אני בוטח בך, אני רק רוצה שתהיה מאושר". "אני גאה בך" אביו אמר שנייה לפני שנעלם. ג' ייסון חייך חיוך גדול ופייפר יצאה אל החצר."גם אני גאה בך", היא אמרה ו ג'ייסון חייך ורץ אל פייפר. הוא חיבק אותה בחוזקה, ואמר, "אני אוהב אותך".
מקווה שנהנתם!
