אני יודעת שזה לא יקרה. אני צופה בסדרות ובסרטים, אני קוראת ספרים וחיה בתוך עולם משלי, חושבת שהכל יסתדר כמו ששם. אני חושבת על כמה שהחיים שלי משעממים, והייתי מתה להיות אחת מהדמויות האלה, עם ריגושים והרפתקאות חדשות בכל יום. ולפעמים, אני כל כך עצובה, כי אני יודעת שזה בחיים לא יקרה. אני אחיה לפי החברה - אוולד, אלך לבית הספר, לצבא, אולי לאוניברסיטה, אמצע עבודה, אם אצליח, ואקווה להקים משפחה. כדי שהם יוכלו לעשות אותו הדבר כמוני. ורוב האנשים בכלל לא אוהבים את העבודה שלהם. ואני? אני חיה בסרט המטופש הזה שאני אמצא את האחד, שיש גורל ושהטוב תמיד מנצח. אבל בכל זאת אני מקווה לסיבוך. קצת עניין בחיים ה.. רגילים האלה, וגם אם העניין יגמר בדרך לא טובה, זה בסדר. כי אני עדיין מאמינה שהחיים יגמרו בטוב. ומאיפה כל האמונות האלה? מהספרים והסרטים והסדרות שמשקרות לנו שוב ושוב ושוב ואומרות שכל מה שנעשה לא באמת חשוב כי יש לנו גורל אחד שאנחנו צריכים ללכת לכיוונו, ושום דבר לא יעצור אותנו, ושהתוצאה תהיה כל כך מספקת! וכמה שזה נכון. חלקית. מה שאנחנו עושים באמת לא חשוב, הרי, מה כבר בן אדם אחד מתוך שמונה מיליארד יכול לעשות שישנה את העולם? הוא לא. וזה בדיוק העניין. כל מה שנעשה יוביל אותנו לדבר אחד. תמיד יהיו האנשים שלא מאמינים, שאכזבו אותנו ושיאכזבו אותנו עוד. אבל אנחנו הולכים לפיהם, ולא לפי עצמנו. כי ככה החברה אמרה. בני האדם הדפוקים האלה על כדור הארץ שעבד הרבה יותר טוב לפני שאנחנו הגענו אליו. והתוצאה הרסנית יותר מכפי שדמיינו ומכפי שנדמיין. אני לא רוצה למות. באמת שלא. אני רוצה חיים מרגשים יותר. שיהיו שוברי לב, משמחים, מרגשים ומכעיסים. חיים מעניינים.
LG
