שמעתי דפיקות בדלת ואת ניקו צועק מהצד השני שלה, "וויל! תפתח לי!", קמתי מהכיסא שעל יד שולחן הכתיבה שבחדר השינה שלי ורצתי לכיוון הדלת. פתחתי אותה, ושם, עמד ניקו, נשען על המשקוף בכבדות, הוא הרים את ראשו אליי וצעק "וויל!", "וויל! אתה יודע? אתה בן אדם מקסים!" הוא צעק שוב והחל לצחוק. הייתי המום! ניקו אף פעם לא שותה, הוא לא שותה, ואני לא מבין מה גרם לו לשתות עכשיו. הוא נכנס לדירה שלי בצעדי ריצה פתאומיים היישר אל תוך המטבח. "קפה!" הוא צעק בפתאומיות ועצר שנייה לפני שפגע בפינת הדלפק, שם, הוא התיישב על הדלפק והחל לבכות. "היא מתה! וויל, אני יכולתי להציל אותה! זה הכל באשמתי" הוא צרח ואני התיישבתי לידו והקפתי אותו בידיי. "אבל וויל!" הוא חייך פתאום וקפץ מהדלפק, "יש לך קפה! אתה לא חושב שקפה זה... מדהים?", הוא הסתכל עליי בציפייה ואני הלכתי לאט לאט למכונת הקפה. הושטתי יד לכיוון הארון שמעל המכונה והוצאתי את אחת הקפסולות של הקפה. הדלקתי את המכונה והנחתי את הקפסולה בפנים, ואז הרגשתי ידיים נכרכות מאחורי בזהירות. קפאתי לרגע, אבל לא רציתי שניקו ירגיש לא רצוי, אז לאט לאט לחצתי על הסימן של הקפה הגדול והסתובבתי אל ניקו. "אתה יודע, וויל?" הוא לחש ואני הסתכלתי עליו ועניתי, "מה? אני יודע הכל!" צעקתי והוא החל לצחוק. הוא ניתק את עצמו ממני ונפל על הרצפה בעודו ממשיך לצחוק. אחרי כמה דקות הוא עדיין המשיך לצחוק, אני ניסיתי לשכנע אותו לשבת על יד הדלפק. בסופו של דבר הוא נרדם ואני נאלצתי לשפוך את הקפה לכיור. הרמתי אותו בכבדות וסחבתי אותו לעבר המיטה שלי. שם, הוא התעורר ולחש, "וויל", "כן?" עניתי. "אני חושב שאני מאוהב בך" הוא לחש וחייך, ומיד אחרי זה, נעצמו עיניו, והוא מת.
סתם, הוא נרדם😋
And they lived happily ever after!
I HOPE
מקווה שנהניתם!
