כשכל זה ייגמר אני אסע רחוק רחוק ואנשום כמה שיותר אוויר שאני יכולה. איתי באוטו יהיו חברים בדרכנו להרפתקה נוספת בחיים. ולא יהיו שום מסיכות, אמיתיות או מזויפות כי את החברים שלי אני תמיד אראה דרך משקפיים ורודות. ואני ארשה לעצמי לעצור במקום פתוח ולפתוח את הדלת אל הרוח שנושבת בקלילות על כל גופי ואני פשוט אעמוד ואשאב את כל האוויר הזה. את כל האוויר שלא יכולתי לשאוב עד עכשיו בגלל המסיכה. ואני אחייך ואחזור לאוטו בשמחה ואנחנו נמשיך בנסיעה להרפתקה שמחכה לנו מעבר לפינה כי אפשר וכי אנחנו יכולים ורוצים לרגע להתרחק מהחיים, להתרחק מהעולם ופשוט לנשום את האוויר החדש הזה שלא נשמנו כבר חודשים ארוכים. כשכל זה ייגמר אני אהיה עם אנשים בלי מסיכה, בלי שום מסיכה ובלי שום חומה ובלי שום דבר שמפריד ביני לבין האדם שמולי. כשכל זה ייגמר אני אוודא שכל מי שקרוב אליי עבר את הכל בהצלחה, ושהיינו מזליסטים מספיק בשביל לעבור את כל הדבר הזה ללא שום פגע. כשכל זה ייגמר בעולם יהיה שמח יותר. אז מה כבר כל זה ייגמר?
