רק דקה לפני שאתם מתחילים לקרוא, הוואנשוט מבוסס על איזו בדיחה, אם אתם מכירים, יופי! תהנו!
"אני לא ממש אוהב את השם שלך, אנבת'" פרסי אמר ונדהמתי.
"מה זאת אומרת? אחד, אתה חסר טקט, ושתיים, אנחנו כבר 8 שנים יחד ורק עכשיו אתה טורח להגיד לי?",
"כן! במיוחד את השם משפחה שלך.." הוא אמר ואני נדהמתי. החוצפה!
"את צריכה לשנות אותו!" הוא הכריז ופערתי את פי.
" למה בדיוק?", שאלתי. פרסי קם ממקומו ליד המדורה וביקש את תשומת הלב של כל החניכים. למרות שרובנו כבר מעל גיל 20, אנחנו לא מסוגלים לעזוב את מחנה בחצויים."פשוט רציתי שכולכם תשמעו את זה. אממ. אני פשוט אגיע ישר לעיקר. אנבת', האם תסכימי לשנות את שם משפחתך לג'קסון?"הוא שאל ואני כעסתי. כל כך כעסתי. ככה הוא משפיל אותי מול כולם? קמתי ורצתי לביתן את'נה בסערה.
נשמעה דפיקה בדלת. פייפר עמדה בפתח והסתכלה עליי בפרצוף מרחם." הוא אוהב אותך, ככה הוא מראה שאכפת לו ממך!"היא צעקה."אני יודעת" אמרתי בלחש."אני מפחדת" הודיתי ו פייפר נאנחה. היא חיבקה אותי חזק. "כדאי לך לדבר איתו" היא אמרה והנהנתי. הלכתי לכיוון הבקתה של פוסידון.
נ.ב של פרסי:
הדלת נפתחה שנייה לפני שבעטתי באחת התמונות היחידות שנשארו לי בחדר. ניקו רץ פנימה וחטף את התמונה ובעטתי בקיר, שנשבר. "פרסי אתה חייב להירגע! יש לך רגשות כאלה שליליים שכל המתים מתלוננים לי שנהיה בשקט. המתים!" הוא צרח עליי ואני הסתכלתי עליו בבהלה. ואז, לאט לאט, התחילו לזלוג לי דמעות מהעיניים ורצתי החוצה. הלכתי לאגם וצרחתי את נפשי מתסכול, וניקו בא אחריי. "פרסי, תראה, אני לא כל כך מבין בבנות", הוא אמר וגיחך "אבל אני לא חושב שאנבת' ברחה כי היא לא רוצה להיות איתך, כל המחנה בערך יודע כמה שאתם אוהבים אחד את השנייה, אתם לא מפסיקים להראות את זה לעולם, אז, תנסה אולי לחשוב, אתה לא חושב שאולי הפעלת עליה יותר מדי לחץ ככה מול כולם?" הוא אמר לי."קל לך להגיד, אתה וויל מאושרים ביחד, ואתה יודע למה עשיתי את זה? כי אני מטומטם. ואני מפגר, וזו הסיבה היחידה שהיא לא רוצה להיות איתי" צרחתי על ניקו והוא טיפה נרתע. הוא רץ ממני וג'ייסון בא אחריו."אתם לא צריכים לבוא לפה לרחם עליי כי אנבת' שונאת אותי" צעקתי עליו והוא צחק."אנבת' ממש לא שונאת אותך, אתה מדמיין" הוא אמר. זה לא נראה ככה. זה ממש לא. הלכתי לאבן הכי גדולה שהייתה במקום והתחלתי לדפוק בה את ראשי. דפקתי חזק יותר ויותר ושמעתי את הצעקות של ג'ייסון מאחורה. לבסוף הרגשתי מישהו מושך אותי לאחור וצורח עליי כמה שאני מטומטם. אבל ממש לא היה לי אכפת עכשיו, כשאנבת' לא אוהבת אותי, אין לי שום סיבה שיהיה לי אכפת. או שיהיה לה אכפת.
נ.ב של אנבת:
הלכתי לכיוון בית פוסידון כששמעתי צרחות מהאגם ליד. "פרסי תפסיק! אתה תהרוג את עצמך!" שמעתי את ג' ייסון צועק ואני ממש נבהלתי. יהרוג את עצמו? בגללי? לא לא לא. ממש לא. כשהגעתי לאגם וויל כבר היה שם והוא לקח אותו למרפאה. זלג לו דם מהראש ואני רק רצתי קרוב יותר אליו. אם רק הייתי מגיעה שלוש דקות לפני. "פרסי! פרסי! תתעורר, בבקשה!" צרחתי עליו."אנבת', תני לי לקחת אותו למרפאה, כנראה שהוא לא ימות, אל תדאגי!" וויל צעק עליי. "מה זאת אומרת כנראה, רגע, פרסי!" צעקתי והתקרבתי אליו. "אני אוהבת אותך", לחשתי לו וויל לקח אותו למרפאה.
נ.ב של פרסי:
התעוררתי במרפאה, הייתה לי תחבושת על הראש ואנבת' דיברה עם וויל בצד. תקפו אותי כמה שיעולים, וברגע שהשמעתי צליל, אנבת' רצה אליי וחיבקה אותי חזק חזק."אני אוהבת אותך בסדר, ואל תעשה את זה יותר בחיים! בחיים!" היא אמרה לי ואני חייכתי אליה. "אל תדאגי" עניתי.
"אמ, סליחה? אני יכולה להגיד משהו?" אנבת' נעמדה על שולחן האוכל מול כל שאר החניכים. כולם השתתקו והיא התחילה לדבר. "אני אגיע ישר לעיקר" חיקיתי את פרסי והוא חייך, הוא ידע מה הולך לקרות."את לא צריכה להביך את עצמך ככה, אני מסכים" הוא נעמד לידי ולחש לי באוזן. "לא אכפת לי, שב", לחשתי לו בחזרה ודחפתי אותו למטה. "פרסי, תהיה מוכן שאני אשנה את שם משפחתי לג'קסון?" שאלתי בתקווה והוא התחיל לצחוק."רק עכשיו יצאתי מהמרפאה, את לא יכולה לחכות אה?" הוא אמר וצחק שוב."אני מסכים מוח אצה" הוא אמר ונישק אותי. כולם מחאו לנו כפיים, ובהחלט הרגשתי מובכת, אבל הפעם, לא היה לי אכפת.
אז... מה השיפ האהוב עליכם? שאני אעשה עליו וואנשוט.. כן טוב תודה ביי!
LG
