למען האהבה

פרק 5

היום השני מתחיל.
סוף סוף. שיעור אומנות.
אני נכנסת לכיתה ומתיישבת בשולחן האחרון. בקצה הכיתה. אני בוחנת את התלמידים שנמצאים איתי אבל לא מזהה מישהו מוכר.
המורה נכנסת לכיתה. שיערה בלונדיני ארוך, והיא לבשה שימלה בצבע בורדו ארוכה. היא מהממת.
חשבתי בליבי ועיקצוץ של קינאה הציף אותי.
נזכרתי כמה נסיתי להראות טוב באיפור היום בעוד המורה הצעירה והבלונדינית ללא איפור , והנמשים שיכולתי להבחין בהם גם מרחוק יפים כל כך גם בלי טיפת מיקאפ עליה.

״אוקי כולם-״ המורה התחילה לדבר אך הדלת נפתחה.
״סליחה על האיחור.״ הוא נכנס , דור נכנס.
ומסתכל על המורה בפנים מסגירות. ״לא יקרה שוב.״ הוא אומר.
היא מחייכת לעיברו ומסמנת לו לשבת. הוא מסתכל על השולחנות ותופס את מבטי. אני עוסקת במחשבות . הוא כבר ישב בכיסא שמקדימה.

״אני בטוחה שאם אתם כאן אז אתם אוהבים אומנות.״ המורה התחילה להגיד.
״אנחנו נתחיל בשיעורים קלילים יחסית ואז נעבור לרמה מתקדמת. מקווה שכולכם תעמדו בקצב, זה ממש כיף, אני מבטיחה לכם.״ היא אומרת בחיוך רחב .
״בהמשך השבוע תצטרכו להגיש עבודה, בזוגות.״ היא מתחילה לכתוב על הלוח את סדר השיעור.
״אוקי, אז נתחיל.״

היא הסבירה בערך 20 דקות בלוח על ציור פנים ועיניים. פתחתי את המחברת שלי והתחלתי לקשקש קצת את מה שהיא מסבירה.
״אוקי, עכשיו תתחלקו לזוגות בבקשה .״ כולם מתחילים להתחלק. אני מסתכלת סביב וניגשת אל אותו בחור.
״הי.״ אני אומרת במבוכה. ״יש לך בת זוג לעבודה?״ אני שואלת.
״לא.״ הוא אומר, מסתכל עליי מהכיסא ושיערו השחור החזק גולש לאחור.
״זה בסדר שנהיה ביחד? אין עוד אף אחד.״ אני אומרת. הוא מחייך בגיחוך.
״כן, עכשיו תשבי, נתפס לי הצאוור.״ הוא אומר ואני מחייכת ומתיישבת בכיסא ליידו.
״תתחילו לצייר.״ המורה אומרת. אני מסתכלת על הדף וחושבת.
עולה לי רעיון לראש. אני מתחילה לקשקש אותו כסקיצה על דף המחברת.
״איך זה?״ אני אומרת ומסתכלת בעניו הירוקות , עכשיו באור, יכולתי לראות את הצבע המקורי שלהן מאשר בלילה.
״יפה.״

״נותרו 10 דקות .״ המורה מזכירה .
אני כבר בסיום הציור, חוזרת עליו עם טוש שחור וסיימנו. לדעתי הוא יצא מהמם.
״סיימתי.״ אמרתי מניחה את הטוש על השולחן ונאנחת על הכיסא.
״יצא ממש יפה.״ הוא אומר. ״את מוכשרת.״ אני מסתכלת בעניו ומסמיקה מהמחמאה שלו. אולי אני לא רגילה לקבל מחמאות בדרך כלל.
״תודה,״ אני אומרת. ״גם לך לא חסר כישרון.״ הוא מחייך חצי חיוך .
״נגמר הזמן.״ המורה אומרת וקוטעת את השיחה.
״עבודה יפה מאוד.״ היא מחייכת לעיברנו.
~~~~~

״אז? איך היה שיעור אומנות שלך?״ אמה שואלת אותי כשאנחנו בדרך לבית.
״האמת, ממש כיף. את זוכרת את הבחור החמוד שהחזיר אותי לבית ביום של המסיבה?״ אני שואלת כדי לרענן את זכרונה.
״כן, מה איתו?״
״קוראים לו דור, הוא גם בשיעור אומנות.״
אני אומרת.
״אוו-הא, דור זה שם של חתיך.״ אמה אומרת ואני צוחקת.
״כן. הוא...מסתורי כזה.״ אני אומרת.
״מה את עושה היום?״ אמה שואלת ואני נאנחת .
״אני הולכת להיות מרותקת לכל החיים. התחמקתי מההורים שלי מאז המסיבה.״ אני אומרת בחוסר אונים.
״בהצלחה עם זה.״

אני נכנסת בשקט לבית . ריאן בסלון. אני מסמנת לו עם הידיים אם ההורים נמצאים במטבח לפני שאני נכנסת.
הוא מהנהן עם הראש ואני מקווצת את גבותיי בתסכול.
הוא קם ומגיע אליי.
אנחנו לוחשים אחד לשני. ״ריאן, בבקשה תגן עליי. אני עומדת למות עוד שלוש דקות.״ אני לוחשת.
״מה עשית?״ הוא שואל.
״חזרתי ממסיבה ב 5 בבוקר.״ אני אומרת, מבינה עד כמה חמור זה נשמע.
״שיכורה?״ הוא מקווץ את גבותיו.
״אמ......״ אני לא יודעת מה לומר. ״כנראה.״
״את לא אמיתית אל. מה אמרת לאמא?״
״כלום ריאן,התחמקתי ממנה כל השבוע.״
הוא נושף באנחה. ״טוב. כנסי כבר.״
״אין עלייך.״ אני מחייכת ונושקת ללחיו. נכנסת לבית כשיידי צמודות למותני.
״הי..״ אני אומרת בשקט ולוקחת כוס מים.
״את מוכנה לתת הסברים או להמשיך להתחמק?״
אני עוד שנייה נחנקת מכוס המים ומניחה אותה.
מה אני אומרת לעזאזל?
״מה אתם רוצים לשמוע, אמא? כן. הלכתי למסיבה, וכן. חזרתי ב 5 בבוקר. אני לא אנסה לשקר לכם אבל זה מה שהיה ואין לי דבר נוסף להגיד.״ אני גאה מכנותי ומרוגע קולי . מחכה לתשובתם. ריאן נכנס למטבח.
אני רואה את המצח של אמא שלי מתכווץ בעצבים.
״למה את עושה את כל הזמן אלי?!״
״עושה מה בדיוק?? מה כבר עשיתי?! פעם באלף שנה יצאתי למסיבה?״
אני מתחילה להתעצבן.
״את ילדה חצופה.״ היא ממשיכה.
״אמא. תרגעי! מה יש לך על אלי פתאום?!״ ראיתי את הפרצוף הזועם של ריאן כשהוא דיבר.
״כל מה שאתם יודעים לעשות זה פאקינג לצעוק ולנזוף בנו אמא. אז את יודעת מה? נמאס לי! אני פורשת מהמשחק חוקים הזה שלכם.״ אני מתכוונת ללכת אח קולה של אימי קוטע אותי.
״את מרותקת. אין חברים ואין אמה יותר! אין כלום יותר!״ אני אפילו לא מסתובבת אליה. אלא רק עולה בחזרה לחדר.

אני תורקת את הדלת בחדרי ומשתתחת על המיטה.
מתקשרת לאמה .
״מה גזר הדין?״ היא אומרת ללא כל הקדמה.
״אסור לי להיפגש איתך יותר .״ אני אומרת.
״או, וואו. מה את מתכוונת לעשות בדיוק?״
״את יודעת איך להיכנס מהחלון?״

״נו כבר! לפני שיראו אותך!״ אני צועקת בליחשה אל אמה שמנסה לטפס אל החלון.
״רגע רגע לחץ!״ היא שמה את שתי רגליה על עדן החלון ואת ידייה על המעקה ועולה בבת אחת אל תוך החדר.
״אוקי, זה לא היה כזה גרוע.״ אני אומרת.
״ההורים שלך ממש מעצבנים. מה אני קשורה לכל זה?״
היא אומרת וסוגרת את החלון.
״הם רוצים להעניש אותי, והם יודעים שאת חברה טובה שלי.״ אני מתיישבת על המיטה וכך גם אמה.
״טוב, האמת שאני קצת אוהבת את ההתגנבויות האלה, רק חסר שאני אעשה את זה בלילה וניתמזמז עד הזריחה״ היא אומרת ומכה אותי בצידי מותני, גורמת לי להתפתל כמו מפגרת.
״די משוגעת.״