למען האהבה

פרק 24

היי כולם,
הוספתי לכם פה שיר שתוכלו להיכנס לאווירה של הפרק, מי שרוצה מוזמן להחליק שמאלה/ימינה ולהפעיל את השיר.
קריאה מהנה!💕

"אתה יכול לחזור לבית. אני גם ככה לוקחת את האוטו שלי מדור.״
״את בטוחה שאת רוצה להיכנס לשם ?״ שאל ריאן .
״לא.״ אמרה אלי ויצאה מהאוטו.

לקחתי את התיק הריק מהמושב האחורי וסגרתי את הדלת.
הסתכלתי על הבית של דור ועניי יכלו להתמלא דמעות.
התקדמתי אל תוך הבית. דפקתי על הדלת.
אף אחד לא ענה.
לקחתי את המפתחות של האוטו, נזכרתי שיש לי מפתח לבית שלו. פתחתי את הדלת. אף אחד לא היה בבית.
התבוננתי בבית שניות ארוכות ואז נכנסתי לחדר.
פתחתי את התיק שלקחתי והתחלתי לאסוף את הבגדים שלי.
אספתי אותם במהירות . לא רציתי שיגיע ויראה אותי כאן.
כשסיימתי התכוונתי לצאת.
״אה! המשקפי שמש.״ אמרתי לעצמי. ״איפה שמתי אותם״
הלכתי למגירות במטבח וחיפשתי בהן את המשקפי שמש שלי. לא מצאתי.
כשחיפשתי ברשלנות במגירה האחרונה דף נפל על הרצפה.
כשהרמתי אותו ראיתי את הכותרת.
׳התגעגעת אליי?׳
לא יכלתי שלא להסתכל . קראתי את כל המכתב.
׳חבל מאוד שזה היה צריך להיות ככה.. אני לא רציתי לפגוע באף אחד.... אתה נפרד מאלי וחוזר לעבוד עם הבחורים שלי.׳

אני לא מאמינה.
המכתב שמט מידי והחזקתי בשולחן.
עכשיו אני מבינה הכל. הכל בגלל אבא שלו.
קפאתי. לא ידעתי מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו.
שמעתי צעדים מהגינה וסגרתי במהירות את כל המגירות.
דור פתח את הדלת והופתע לראות שאני נמצאת שם.
״אלי? מה את עושה כאן?״ שאל בקרירות.
״באתי לקחת את הדברים שלי.״ אמרתי.
״אני די בטוח שהדברים שלך נמצאים בארון ולא במטבח.״ הוא הביט עמוקות בעיניי. כאילו חיכה להסתכל עליהם ועכשיו אינו יכול להפסיק.
״ואני די בטוחה שיש לך הסבר לזה.״ הרמתי את הדף לאוויר שיוכל לראות אותו.
״חיטטת בדברים שלי.״
״זה לא משנה עכשיו!״ קטעתי אותו. התקדמתי אליו. ״למה לא סיפרת לי שום דבר?!״
״למה שאני אספר??״
״היינו יכולים לפתור את זה ביחד דור!״
״אין מה לפתור! את לא מבינה שאם ניהיה ביחד אבא שלי יעשה לך בדיוק אותו דבר כמו לאמה!״
״הוא לא. לא אם נעצור אותו.״ פניו נרתחו וכל וורידיו התנפחו.
״אה כן?? תגידי את זה לאמא שלי שניסתה לעצור אותו כל החיים שלה ובסוף הוא רצח אותה מול הפנים שלי!״

שתקתי. לא ידעתי מה לומר.
״אז זהו? ככה זה יגמר?״
״את לא מבינה שאני עושה את זה כדי להגן עלייך? כל מה שאני עושה זה כדי להגן עלייך! לעזאזל!״ הוא התקדם אליי באגרסיביות.
הדמעות כבר לא יכלו להישאר בתוך עיני.
״אז...לא יודעת! בוא..בוא נברח.. בוא נלך.. אני לא אתן לו להפריד בנינו דור!״ ניסיתי להחזיק את דמעותיי.
״את לא מבינה כלום. הוא ירדוף אחרינו. הוא יעשה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה . הוא ימצא אותנו ויהרוג אותנו אלי.״ התקדמתי אליו כחסרת אונים. רק רוצה להרגיש אותו לכמה שניות.
״אל תעשי את זה.״ הוא צעד לאחור.
השפלתי את ראשי.
״אז מה תעשה? תחזור לחרא שלו?״
״אין לי ברירה אלי!״ שתקתי שניות ארוכות ואז הבטתי בפניו.