למען האהבה

פרק 14

פתחתי את עניי לכאב ראש מטורף. הבטן שלי התפוצצה והראש שלי הסתחרר .
האנגובר תקף אותי בבת אחת ורצתי לשירותים, שלא נדבר על זה שלקח לי זמן למצוא אותם.
תוך כדי שאני מקיאה את נישמתי אני מנסה להבין איפה אני ואיך הגעתי לכאן.
לאחר דקה הרגשתי במישהו אוחז לי בשיער שבטח כבר מלא בקיא.
כשסיימתי הסתובבתי והסתכלתי עליו.
דור.
״דור?״ אני אומרת, אבל לפני שיכלתי להשלים את המשפט קיא הציף אותי שוב והסתובבתי במהירות אל האסלה.
לעזאזל עם האנגבורים האלה!
רתחתי על עצמי בתוך מחשבותיי. למה אני תמיד עושה את זה? עושה דברים מטופשים ואחר כך מצטערת עליהם.

״איך הגעתי לכאן?״ שאלתי את דור כשקמתי מהאסלה ושטפתי את פניי בכיור.
״הייתה אתמול מסיבה. השתכרת . הבאתי אותך לכאן כי אמה לא הייתה בבית.״ הוא אמר.
ניסיתי להיזכר כל כך מה קרה אתמול. אבל לא הצלחתי.
״אנחנו....?״ אמרתי בפחד.
פניו התפקחו והוא מיהר לענות ״לא. לא.״ הוא אמר . ״ישנתי בסלון.״
הקלה עצומה הציפה אותי. אם אני אשכב עם מישהו בפעם הראשונה לפחות שאני אזכור את זה!
״אוקי.״ אני אומרת ונאנחת על הכיור.
״אני כל כך מצטערת... על .. כל זה.״ אני אומרת במבוכה. אני פשוט שונאת את עצמי עכשיו.
״זה בסדר אלי, כולנו משתכרים . זה לא היה בשליטתך.״
״גם בפעם הראשונה שהחזרת אותי הביתה מהמועדון זה לא היה בשליטתי נכון? ושעזבתי את הבית שלי זה לא בשליטתי נכון? כשהכנסתי לעצמי 200 כוסות וודקה שידעתי את ההשלכות אחר כך זה גם לא היה בשליטתי, נכון?״ אמרתי במהירות . שפכתי את כל מה שהרגשתי.
״אני פשוט מפגרת. ומגוחכת. וכל דבר מטומטם שאני עושה זה בשליטתי. אז אל תגיד לי שלא.״ אני יוצאת מהשירותים ואוחזת בשיערי חזק, רק עכשיו שמה לב כמה שומני ומסריח הוא. אני מרגישה מגעילה.
דור יוצא אחריי.
״צודקת.״ הוא אומר, עקיצה קטנה ביצבצה בליבי.
״אבל מה? תמשיכי לבכות על זה אלי?״
הוא מתקרב אליי יותר. ״אנחנו תמיד עושים שטויות מפגרות. הדרך שלך להימלט מהחיים שלך זה להשתכר ולהתחרט אחר כך. אז מה?״ אני נדהמת מכל מה שהוא אומר. מהאופן שבו הוא אומר אותם. הוא אומר את כל הדברים האלו בהבנה מוחלטת. כאילו הוא מכיר אותי כבר שנים.
וזה רק גורם לי להשתוקק יותר לדעת מה הוא עבר בחיים כדי להכיל את כל הידע הזה.
״מאיפה באת? דור?״ אני אומרת לו והוא צוחק.
״כדאי שלא נדבר על זה.״

הרגשתי צורך עז לחבק אותו. התקרבתי אליו בלי לומר מילה וטמנתי את גופי בין זרועותיו. כמו ילדה קטנה שרוצה חיבוק של אבא.
שניות ארוכות הוא לא עשה עם זה כלום, אבל אחר כך הוא הידק את החיבוק.
נשארנו ככה דקות ארוכות.

״אני רעבה בטירוף!״ אמרתי לדור. הוא החל לצחוק.
לאחר מכן פתח את המקרר והסתכל עליי.
״אמ. פטל ישביע אותך?״ הוא אמר בציניות . פרצתי בצחוק. ״טוב, לא נורא.״
״רוצה נזמין פיצה?״ הוא אומר וסוגר את המקרר הריק.
״כבר חשבתי שלא תציע!״ אני אומרת בהתלהבות והוא מרים את הטלפון ומחייג.
״מגש פיצה בבקשה. גארדון 42.״ הוא ניתק את הטלפון ומזג שתי כוסות פטל. התיישב בספה והביא לי אחת.
״עכשיו נחכה שעה למשלוח.״ הוא אמר בגיחוך וצחקתי מעט. ״לא נורא, בשביל זה יש פטל.״