למען האהבה

פרק 4

6:33-
צלצול חזק תוקף אותי משינה ואני מרגישה שהראש שלי הולך להתפוצץ כשאני רק מנסה בחוזקה לפתוח את עניי.
מה לעזאזל?
אני פותחת אותם ומתמודדת עם הכאב החזק. לוקחת מהשידה את הטלפון שלי.
אמה מתקשרת.
או אמה, איזה כיף שנזכרת בי.
״ה..הלו?״ אני אומרת בקול צרוד ועייף.
״את חייה? את בבית? איפה את? מי החזיר אותך??״ אמרה את כל השאלות בבת אחת וזה רק גרם לכאב הראש שלי להתגבר.
״אמ.. אני..״ אני מנסה לדבר. אך כל כך כואב לי הראש.
״פאק..הראש כואב לי כל כך.״ אמרתי.
״לכי לשתוף פנים ותשתי גם מים.״ אמרה אמה מהטלפון כאילו כבר מומחית לזה.
״אם אצליח לקום מהמיטה בכלל.״ אני תופסת בראשי בחוזקה ומתיישבת.
״אז את מוכנה לומר לי איך חזרת הביתה?״ אמה אמרה , קולה מביע חרטה.
״את מוכנה להגיד לי למה נטשת אותי עם איזה בחור שיכור שרק רצה לזיין לך תצורה והשארת אותי שם לבד?״ החזרתי לה .
״מצטערת אל, איבדתי אותך ברחבה. אני רק זוכרת שהתנשקתי עם מישהו והוא לקח אותי לאוטו ונסענו אליו.״ היא אמרה מבולבלת בעצמה. ״קמתי ב5 בבוקר וחזרתי מהר לבית. דודה שלי כמעט רצחה אותי.״ היא התנשפה ואז הוסיפה. ״אז.. איך את חזרת?״
״איזה בחור חמוד הקפיץ אותי.״ אמרתי, נזכרת באתמול.
״הולי שיט אל, עשיתם משהו?!-״ קטעתי אותה מייד.
״לא קרה שום דבר. הוא ראה שהייתי שם לבד והחזיר אותי לבית, זה הכל.״
״אה, איזה מבאסת את. לרגע חשבתי שסוף סוף עשית את זה״ היא אמרה מבעד לטלפון וגילגלתי עניים. אם כי אף אחד לא ראה את זה.
״את מוכנה לסתום כבר? אני אשכב עם מישהו כשאני ארצה. חוץ מזה, מזל שלא הקשבתי לך ולא שכבתי עם רום . הוא כבר זרק אותי.״
״אולי לא היה לו כח לחכות..״ אמרה אמה וציחקקה לעצמה בטלפון. ״סתם , אני צוחקת.״
״טוב , אני אחזור אלייך אחר כך.. הראש שלי מתפוצץ.״

-שבוע אחרי-
״סוף סוף!!! כמה חיכיתי!״ אמה צורחת בזמן שהיא מתאפרת בשידה בחדר שלי.
״אחותי, את חייבת להרגע.״ אני אומרת בזמן שאני מחפשת משהו נורמלי ללבוש.
״כל הבנים השמנסיטים מחכים לי בפתח.״ היא אומרת ושמה את השימר בעצמות לחייה.
״מה לובשים לעזעזל ליום הראשון של כיתה י׳א?״ אני אומרת מתוסכלת כשאני זורקת מעליי את כל הבגדים.
״תני למומחית לעזור.״ היא דוחפת אותי הצידה וניגשת לארון.
תוך 5 דקות היא שולפת סוודר ארוך רחב וחצאית מיני גינס עם תיק צד שחור.
הורידתי את בגדיי ולבשתי.

אנחנו נכנסות אל תוך השער. האמת, שום דבר לא היה כל כך שונה או מוזר.
״נו? איפה השמיניסטים?״ אני שואלת בהתגרות.
״חכי. הם יבואו.״ אנחנו מביטות בכל התלמידים עד שמגיעות לכיתה.
״מה השיעור הראשון בכלל?״ אני שואלת את אמה ומישהו נוגע בי מאחורה, אני מסתובבת, זה רום.
״היי.״ הוא אומר. הלב שלי מנטר במקום ואין לי מושג מה להגיד או לעשות. ״הי..״ אני אומרת .
״מה אתה רוצה רום?״ אמה מתערבת.
״זה שנפרדנו לא אומר שאנחנו צריכים להיות אויבים עכשיו.״ הוא אומר בבילבול.
השיער השטני שלו מסורק חלק לצד שמאל בעוד שערה אחת קטנה שזלגה לו אל העניים. עניו הכחולות נוצצות כמו תמיד והלבוש עם הגקט של בית הספר שלנו לגמרי יפים עליו.
הוא מהמם.
אמרתי לעצמי בראש, בתקווה שלא בטעות בקול רם.
אמה דורכת עליי. ״אאוץ!״ אני צועקת .
״טוב, אנחנו מאחרות לשיעור.״ אמה דוחפת אותי לצד ואנחנו ממשיכות ללכת.
״לא, בואי תבהיי בו יותר! מה נסגר?״
״שיט. הוא קלט את זה?״ אני מכווצת את מצחי.
״בהחלט.״
״מה אני אעשה אמה? איך אני אתמודד עם זה כל יום?״
״תרחקי ממנו וזהו.״ היא אומרת כשהיא פותחת את דלת הכיתה.
אני מניחה לנושא הזה לחלוף ומשערת לעצמי שאתמודד עם זה כבר לבד.

~~~~~~

״כל אחד יבחר את השיעור שמתאים לו. אני מחלקת דפים, עם האפשרויות שלכם. יש לכם עד סוף היום להחזיר אותם.״ המורה אומרת.
״מה את מרחיבה?״ אמה שואלת אותי.
״אומנות.״ אני אומרת.
״ואת?״ שאלתי.
״כימיה.״
״אני באמת לא יודעת כבר מה את. חנונית רצינית או זונה קריפית.״ אני אומרת לה והיא צוחקת.
״אני הכל ביחד!״ שנינו צוחקות.
״טוב, אני אלך להגיש את התופס.״

אני ניגשת למזכירות,
אני מבחינה בצד ברום ומבטי נתקע בו. אני ממשיכה ללכת אך עדיין מסתכלת עליו.
מעניין אם הוא חושב עליי בכלל. אם הוא מתחרט.
אני מנסה בכוח להעיף את מחשבותיי . אבל זה כל פעם חוזר מחדש. אני נתקלת בחוזקה במשהו וחוטפת מכה בראש. ״איי, תראי לאן שאת הולכת.״ הקול שלו מוכר. אני מרימה את ראשי ומביטה בו.
דור.
אני זוכרת את שמו.
״סליחה. באמת סליחה.״ אני אומרת.
״זה בסדר, רק תשימי לב פעם הבאה״ הוא אומר וקולו מהדהד לי בין האוזנים, בדיוק כמו אותו ערב שהייתי שיכורה.
״דור, נכון?״ הוא מסתכל עליי ומחייך חצי חיוך.
״כן״
יש לך אולי קצת יותר משתי מילים לומר?
אני חושבת לעצמי.
״אמ.. שוב סליחה על אותו ערב אני..״
תברחי.
״אני צריכה ללכת.״ אני מתכוונת ללכת אך קולו עוצר אותי. ״את אלי.״ הוא אומר, ללא שאלה, כאילו שינן את שמי יום ולילה.
״כן.״ אני עונה ואז מורידה קצת את ראשי, מתכוונת ללכת. ״את לא צריכה להצטער על זה כל כך הרבה. רק הקפצתי אותך הביתה.״
סך הכל הצלת אותי.
״בכל מקרה תודה.״
חייכתי והלכתי.

מה אתם חושבים על הפרק של היום? :)
אהבתם? 🙃
אם כן אשמח שתדרגו!! 💕
דבר נוסף:
תודה רבה!! על
מקום #6 בקטגוריה ״teen"
ומקום #3 בקטגוריית "passion"
רק התחלתי את הסיפור זה באמת מטורף.
תודה רבה לכולם על התמיכה האהבה והדירוגים.
אוהבת המון והמשך קריאה מהנה!!
פרק חדש וכפול ביום חמישי בשעה 18:00 כרגיל!❤️