למען האהבה

פרק 6

שוב שיעור אומנות.
השיעור האהוב על אלי.
המורה נכנסת לכיתה, כרגיל, יפה כמו תמיד. חולצה רפויה לבנה ומכנס שחור ארוך .
דור נכנס שנייה אחרי המורה ומסר לה פנים מצטערות.
יש לו קטע עם לאחר . חשבה אלי.
הוא הסתכל עליה שנייה לפני שישב ונתן לה חצי חיוך של ״הי.״ ואז התמקד במורה.

היום הוא לבש סוודר שחור ארוך עם כיסים , ג׳ינס רופף בצבע ג׳ינסי כחול כזה, שהיה אפשר לראות שגדול עליו בכמה מידות אבל מאוד מחמיא לו . שיערו השחור היה רפוי לאחור בעוד כמה שיערות שזלגו אל פניו.
כל כמה זמן הוא חבש את כובעו על ראשו עד שנפל.

״יש עבודת הגשה, לעוד שבוע. תתחלקו לזוגות ותתחילו לתכנן אותה כבר מהשיעור.״ המורה אומרת, וכרגיל, כולם מתחילים להתחלק לקבוצות.
עדיין הבן אדם היחיד שאני מכירה בכיתה הזו זה דור. כנראה שניהיה ביחד שוב.
הוא מסתובב אליי ומסמן לי עם ידו לבוא.
אני מגיעה ליידו ומתיישבת.
״הי.״ אני אומרת.
״הי.״ הוא משיב עם קולו הרך.
״נעשה ביחד?״ הוא שואל. פרצופו עדיין לא מביע שום דבר. ״אין לי בעיה.״ אני אומרת.
הוא מחייך ואומר ״יופי.״ הלסת שלו מתהדקת כל פעם שהוא מדבר. גורמת לך להסתכל עליה.
״את העבודות שלך כאן?״ אני שואלת.
״לא, הם בבית.״ הוא אומר.
״אמ, יש מצב שעושים את העבודה אצלך? אני לא כל כך יכולה אצלי.״

פרצופו היסס לרגע ולבסוף אמר ״כן, אין בעיה.״
הינהנתי עם חיוך קטן וקישקשתי קצת במחברת.
״את מרותקת או משהו כזה?״ הוא שאל. צחקתי מעט. ״אמ, כן. אבל מאוד קל לברוח מהחלון אתה יודע.״
הוא צחק טיפה וחייך. ״תפסו אותך? אותו ערב?״
הוא ממשיך. ״אלא מה״ אני עוזבת את הציור ומסתכלת עליו. הוא בוחן את עניי וגורם לי למבוכה קטנה.
״כיף לך שההורים שלך מסכימים לך לעבוד במועדון. ההורים שלי כאלה קשוחים. רק מערב אחד עם חברה הם עוד רגע שחטו אותי.״ אני אומרת . ואז מוסיפה ״כנראה שזה רק ההורים שלי.״
״זה עסק של אבא שלי. אין לו בעיה עם זה.״ הוא אומר בקרות רוח. כאילו ממש לא רוצה לדבר על זה.
״אמא שלך?״ אני שואלת ואז מבינה כמה חסרת טאקט אני.
״היא נפטרה.״ הוא אומר ומסיט את מבטו ממני.
״אני מצטערת, אני חסרת טאקט לפעמים..״ הוא מסתכל עליי, ״זה בסדר.״ הוא אומר. היה שקט מביך שניות ארוכות.
״אז? מה נצייר?״ אני שואלת.
״ציור.״ הוא אומר ומשום מה הבדיחה המתחכמת הזו הצחיקה אותי.
״כן, נכון.״ אני אומרת בגיחוך וממשיכה לקשקש משהו על הדף.
״אני אביא אליך את העבודות שלי, ואני אראה את שלך, ואז נשלב בניהן. רעיון טוב לא?״ אני אומרת ומביטה בו.
״כן, סגור.״ הוא אומר ותוחם את ידיו אל כיסיו.

~~~

פגשתי את ריאן במסדרון. חטפתי אותו לצד ונתתי לו חיבוק חנפני.
״כן גברת, מה את צריכה הפעם?״ הוא אומר בקול מיואש אבל מתון.
אני צוחקת ומחייכת . אם יש משהו שריאן אוהב בי זה חיוך. אם כי אני לא מבינה מה יפה בחיוך שלי, או בכלל. אבל כל עוד אני צריכה משהו ומחייכת אז אני יכולה להיות רגועה.
הוא מתייאש מלעשות פרצוף רציני וצוחק .
״טוב, תגידי כבר.״
״אני צריכה לצאת היום מהבית, בשביל עבודה של בית ספר,״ אני אומרת. ואז קולטת כמה לא אמין זה נשמע. ״נשבעת.״ אני מוסיפה והוא בוחן את פניי. ״בקיצור, תשים לב שאמא לא עולה לחדר שלי כי אני סוג של יוצאת מהחלון..״ אני אומרת עם חיוך, כשידי טמונות עמוק סביב עורפו של ריאן.
״את ילדה מתוסבכת.״ ריאן אומר. אני מסתכלת עליו ופותחת את עניי, ״ו......?״ אני אומרת, הוא מחייך ואומר
״טוב!״ אני צוחקת ומחבקת אותו. ״יש ! תודה.״ אני אומרת ותופחת לו על הכתף.
״טוב, אני חייבת לזוז...... אבל תזכור מה קבענו!״ אני אומרת ונעלמת משם ברגע.
הולכת לחפש את אמה.