למען האהבה

פרק 28

״איזה באסה.״ אמרה אמה.
״אולי תישארי גם את??״ אמה צחקה.
״מאוד מצחיק.״
״איזה רעה!״
״טוב טוב. אני הולכת הביתה. בהצלחה בנקיונות!״
היא אמרה והלכה.

נשארתי לבד ואז הטלפון שלי צלצל.
״היי דור.״ אמרתי.
״איפה את? קבענו אחרי בית ספר.״
״אני צריכה להישאר בבית ספר . אחרי שעות הלימודים . חודש שלם.״
״מה?!״
״רק כדי לציין, אתה אמור לנקות כאן ביחד איתי כי עד כמה שזכור לי לא באת לבית ספר כבר חצי שנה!״ אמרתי בהתגרות.
״הם כבר שחכו ממני.״ אמר דור בגיחוך.
״אולי תבוא לכאן? נעשה את האימון בגינה מאחורה.״
״מ......״ הוא היסס.
״מה עוד יש לך לעשות בדיוק מיסטר עסוק?״ גיחכתי. ״תחשוב שאני עושה לך פרצוף חמוד.״
״אני חושב עליו. תאמיני לי.״ הוא אומר.
״נווווו, פליז!״
״תראי,״ הוא החל לומר. ״אני אבוא.״
״יש!״
״אבל..״ החל לומר, ״את תהיי חייבת לי משהו אחר כך.״ צחקתי במבוכה.
״אה, כן?״
״כן.״
״טוב תבוא , כבר נחשוב עליך.״ אמרתי וניתקתי את השיחה. לחיי האדימו וחייכתי לעצמי כמו ילדה בת 3.

השעה כבר 17:00 ודור הגיע. קלטתי את פניו הרחק מהשער ורצתי אליו. כשהגעתי הוא תפס במותני והרים אותי עליו. נתן לשפתיי נשיקה קטנה וחמימה.
״היי.״ אמרתי.
״הי.״ אמר עם קולו הנעים והלא מתאמץ בכלל.
״אני לא מאמינה שאני כאן.״ אמרתי לו .
״לא נורא. בקטנה.״ בהיתי בפניו וחייכתי .
״טוב, בוא, צריך לנקות את כיתה יא 4״ אמרתי ומשכתי בידיו אל תוך הבית ספר.
״קח,״ הבאתי לו את הסמרטוט . ״תנגב את השולחנות.״
הוא צחק. ״אלי. באתי לארח לך חברה . לא לנקות״
״אבל דור יש לי עוד 6 כיתות אנחנו בחיים לא נצא מכאן!״ נזפתי עליו . ״ואנחנו צריכים גם להתאמן שכחת ?״
״טוב טוב.״ אמר בכניעה. לקח את הסמרטוט והחל לנגב את השולחנות.

סיימנו כבר 3 כיתות. הגענו לכיתת אומנות ונכנסנו אליה.
״וואי, כמה זמן לא היינו בשיעור אומנות הא?״ אמרתי לדור.
״מלא זמן.״ הוא אומר . אני נזכרת ומחייכת לעצמי. כאן הכל התחיל.
״לא היינו ביחד אם הכיתה הזו לא הייתה קיימת.״ דור צחק ומשך אותי אליו, הסתכל בפניי.
״היינו. תאמיני לי.״ תפס בפניי ונישק אותי בעדינות. ליטף את מותניי ואת גבי , גרם לגופי לצמרר.
הסנפתי את ריח האמבר קומבי שלו וחיבקתי אותו חזק.
״טוב, צריך לנקות.״ הוא העלה פנים מבואסות ולקח את הסמרטוט .
״אחרי הכיתה הזו הולכים להתאמן.״ אמר.
״כן המפקד.״

אני ודור מתאמנים בגינה אחורית כבר חצי שעה. התרגילים שלי הולכים ומשתפרים מפעם לפעם.
״השתפרת מאוד בתרגיל הזה.״ דור אומר.
״תודה.״ אמרתי בהתלהבות. ״זה דווקא לא כזה נורא כמו שחשבתי. זה כמו חוג ג'ודו .״ דור צחק.
״היית בחוג ג'ודו?״
״ככה זה כשיש לך הורים טחונים.״ אמרתי. ״הייתי בכל חוג אפשרי.״

דור הפתיע אותי עם בעיטה חדה ותפסתי את רגלו בהדפה. סובבתי אותה והפלתי אותו לרצפה בכניעה.
״יפה.״ אמר. ״נראלי שאפשר לסיים את האימון להיום.״ הוא השתחרר ממצב האחיזה והתקדם אליי. צחקקתי.
״אפשר לעבור למשהו אחר עכשיו?״ הוא השחיל בעדינות את שיערי מאחורי האוזן שלי.

״התגעגעתי אלייך.״ הוא אומר כשמצמיד את פניו לשלי. אני נושמת את נשימותיו החמות.
״אני לא הלכתי לשום מקום.״ אני אומרת. הוא מצמיד את מותניי אליו וגורם לי לצמרמורת. נשכתי את שפתיי.
הוא מרים אותי עליו ומתקדם אל תוך הבקתה.
כן. זו שכמעט שכבתי שם עם רום. צחקתי בשקט כשנכנסנו.

״משהו מצחיק?״ שאל ונישק את שפתיי.
״לא. כלום.״ אמרתי וליטפתי את צווארו. הוא נשם בכבדות והצמיד אותי לקיר. ״אני לא יכול איתך..״ אמר. פניי האדימו ממבוכה ופרפרים.
הוא החל להרים את חולצתי.
״מ...״ אמרתי. תוהה לעצמי אם כדאי לי לעשות את זה כמו אמה של פעם בבקתה שמאחורי בית הספר.
״אלי,״ הוא אמר ובין כל מילה נישק אותי. ״תפסיקי לחשוב כל הזמן״ הוא העמיק את הנשיקה. ״מה אם יראו אותנו?״ אמרתי.
״אנחנו בתוך בקתה. והבית ספר ריק.״ אמר וליטף את פניי.
נשכתי את שפתיי כלא עומדת בפיתוי. ״אוף איתך..״אמרתי ונישקתי אותו בפראות. כמו ילדה שצמאה למים. הרמתי את חולצתו והוא את שלי. ליטפתי את קוביותיו השריריות והיציבות בבטנו והוא לקח את ידיי והדביק אותם לקיר.
אני משתוקקת לעוד . עוד נשיקות ועוד ליטופים. אני יכולה להרגיש אותם לנצח. להרגיש את חום גופו של דור והריח הגברי שנוטף מכל פינה בגוף שלו. השפתיים הנעימות והחמימות שלו. הידיים הגדולות שלו שעוטפות את כל הגוף שלי ומעניקות לו ביטחון מוחלט והעיניים הירוקות הנוצצות שאני לא מסוגלת להפסיק להסתכל לתוכן.
רק שלא יפסיק.

השעה כבר 20:00. יצאתי מהאוטו ונכנסתי אל תוך הבית. הנחתי את התיק בכיסא המטבח ומזגתי לעצמי מים. ריאן ירד במדרגות וניגש אליי. ״עד עכשיו היית בבית ספר?״ שאל. לגמתי את השלוק האחרון ועניתי בתמימות מוחלטת, ״כן, ניקיתי את כל הכיתות. המנהל החליף אותי מתלמידה למנקה כנראה .״ ריאן צחק ולקח כוס חלב. ״זה מגיע לך , מצטער.״
הוא אמר. התעצבנתי. ״מגיע לי? מאיפה זה הגיע?״ הוא הניח את הכוס והביט בי.

״את יודעת למה אני מתכוון.״ הסתכלתי עליו בפנים מבולבלות.
״לא. אני לא יודעת למה אתה מתכוון.״ התגרתי בו.
״אם את היית כאן את בחיים לא היית מבריזה חודש מבית ספר. יש לך מזל שאמא ואבא לא יודעים בכלל.״
״סליחה באמת שהיתה לי משפחה מאניאקית וחברה שעשתה תאונה ולא זכרה אותי בכלל.״ הנחתי בחוזקה את הכוס על השיש. ״איך אתה מעז לומר את זה ריאן, אני מופתעת ממך.״
״גם אני מופתע ממך אלי. כל מה שאני עושה זה כדי להגן עלייך. כל החודש האחרון רדפתי אחרייך וכל מה שהיה לך להגיד לי זה שאני אגואיסט.״ לא עניתי. השפלתי את מבטי. ״את השתנת. את לא אלי אחותי יותר.. ואני לא אוהב את זה.״ הוא נתן לי מבט מלא רחמים ועלה לחדר. השאיר אותי המומת מילים.
אני השתנתי? אני שואלת את עצמי.
גם אם כן. אז מה? אני צריכה תמיד להישאר אלי התמימה והחמודה? אני לא אשמה בשום דבר.
אין לי שום דבר לעשות עם זה.